מאוהב בה קשות, אך חסר ניסיון זוגי, מה עליי לעשות?

היי!
טוב אנסה לעשות את זה כמה שיותר קצר, מקווה שהרגשות שלי לא יפרצו החוצה ואני ימלא פה מגילות.
אני יתחיל בקצרה על עצמי, כדי שתבינו קצת מי אני.
אני בן 24 עוד קצת יותר מחודש, חסר ניסיון בכל מה שקשור לנשים, שזה אומר שאף פעם לא הייתי עם מישהי, לא נישקתי מישהי, ולא לחשתי למישהי שאני אוהב אותה, ובטח ובטח שלא התחבקתי עם מישהי כל הלילה בידיעה שהיא שייכת לי ואני שייך לה.
כמו כן חשוב לציין, שלא יצא לי לנהל שיחות עם בנות, ולא היו לי ידידות, ונוצרה לי תדמית של אחד שנאלם דום כשבחורה נכנסת למעגל החברתי.
לפני פחות משנה התחלתי לעבוד ברשת בגדים אופנתית עולמית מוכרת, התחלתי להיות יותר פתוח עם אנשים, ובמסגרת העבודה שלי הייתי צריך לדבר עם הרבה נשים ולעזור להן בבחירת בגדים. כמו כן, הייתי מדבר עם הרבה עובדות במקום, והייתי יותר פתוח ונוצרו קשרי ידידות קצרים. הייתי חוזר הביתה אחרי יום עבודה, בהלם שאני מדבר עם בנות בעבודה בביטחון, ואפילו מצחיק אותן לפעמים, ונמנע מהשקט שהייתי מפגין בעברי.
בכל מקרה, הגענו לשלב השני במגילה הזאת, לשלב החשוב ביותר שבו נוצרה האינטרקציה הראשונה שלי עם אותה אחת שאני כל כך אוהב, וכל כך רוצה להיות איתה.
התחלתי באוקטובר האחרון לימודי מדעי המחשב במכללה, התחלה קצת קודרת ועצובה בגלל מוות לא צפוי של קרוב משפחה מצד אמי. אך כבר ביום הראשון התחברתי עם מישהו שהפך להיות חבר טוב..
בהדרגה במהלך הלימודים הוא חיבר אותנו ל 3 בנות, ועכשיו אני בלימודים בסוג של חבורה, עם החבר ועוד 3 ידידות.. שאנחנו מסתובבים ביחד, לומדים ונרגעים בהפסקות.(סוג של התחזקות מצדי, והסרה של הפן הבדידותי שאפיין אותי עד לרגע הזה.. יש לי פאקינג 3 ידידות שאני מרגיש פתוח לדבר איתן!)
עכשיו נגיע לקטע המעניין והחשוב שבגללו אני כרגע מחייך, ושבגללו העלתי את השאלה הזאת- הידידה שהתאהבתי בה.
טוב, אז היא אחת מהחבורת לימודים שלנו, בחורה שאין מצב שבעבר שלי הייתי בכלל פונה אליה.
במהלך השיחות בסמסטר הבנתי שאני רוצה אותה, שהיא מושלמת מבחינתי בכל פן שאפשר להציג בן אדם.. היא גם מצחיקה, גם חכמה מאוד, וגם יפה עד כאב.
בכל שלב בחיים הייתי מאוהב במישהי, גם בתיכון, גם בצבא וגם בעבודה. בכל שלב בחיים לא הייתי מדבר כל כך עם הבנות שרציתי בגלל מה שרשמתי בתחילת המגילה. עכשיו זה שונה, אני עם יותר ביטחון, ועכשיו אני מכיר אותה ומקיים איתה שיחות, מה שמעיד על אהבה אמיתית ולא על הידלקות נעורים טיפוסית.
יש ימים שאני רק איתה בקורסים, בלי יתר החבורה הקטנה שלנו, אז אנחנו רק שנינו כל היום יושבים אחד ליד השני, ומדברים.
יום לימודים אופייני במדעי המחשב הוא יום עמוס וצפוף, אבל ברגע שאני הולך לישון בלילה, ויודע שלמחרת אני הולך לשבת לידה במהלך כל היום הזה, אני מרגיש הכי מאושר בעולם.
בהפסקות אנחנו יושבים בחוץ בדשא, אני לידה, מצחיק אותה והיא אותי, ואני מרגיש תחושות בליבי שאף פעם לא חשתי בעבר.
אני כל כך רוצה להיות איתה בקשר זוגי(למרות שאין לי ניסיון בכלל בקטע הזה), אני רוצה לראות אותה מחייכת, לשמוע את הקול שלה כל בוקר שאני קם, לשכב לצידה בחוף הים הריק בלילה ולספור כוכבים עד הזריחה, כשהיא בין זרועתיי. אכפתי לה ממנה מאוד, אני רוצה לשמח אותה ושהיא תשמח שהיא איתי. יש לי כל כך הרבה רגשות טהורים שעוברים לי בראש אני לידה, כאילו הזמן עצר מלכת וזה רק אני והיא בעולם הזה, יושבים בגינה ביום יפה רחוקים מהרוע והכאב ששוררים בכל כך הרבה מקומות בעולם. אני כל כל רוצה שהיא תהיה הראשונה שלי, שהיא תהיה אהבת הנעורים שפיספסתי כשהייתי נער.
זה מה שעובר לי בראש, אני פשוט מריץ סצינות רומנטיות קלישאתיות ומרגיש פרפרים בבטן שלא מפסיקים להתנועע אפילו לא לשנייה.
וזאת הבעיה העיקרית חברים, המציאות שאני רוקם לעצמי בראש היא מציאות בדויה, חלום מתוק כדבש שכרגע רחוק ממימוש.
עברתי שינויים בשנה האחרונה, אני עם יותר ביטחון עם בנות, אבל אף פעם לא דיברתי עם מישהי על זוגיות, אהבה ובטח שלא התחלתי עם מישהי. אז איך אני אומר לה שאני רוצה אותה? איך לא להתאכזב אם היא לא תרצה? המצב גם מורכב כי אנחנו בחבורה, אז זה די יהיה מביך, כי זה לא מישהי אקראית שבמקרה והדברים לא ילכו אני לא אראה יותר בחיים.
אני גם מרגיש יותר ביטחון במראה שלי, אני מאוד אופנתי(והיא שמה לב לזה), גידלתי זקן וסידרתי אותו ממש יפה. הבעיה היחידה שאולי אני קצת רזה, אולי זה קצת מוריד לי מהביטחון לפעמים.
טוב, עוד חודש אני בן 24, והמתנה היחידה שאני רוצה זאת היא. אני בן 24 ואני צריך להמשיך להשתנות, והשינוי שלי יהיה מושלם אם היא תהיה החברה הראשונה שלי בגיל 24. מצד אחד היא כל כך קרובה אלי, מרחק נגיעה.. ומצד שני גם כל כך רחוקה. משהו צריך לקרות, הטריגר הזה שיוביל אותנו למחול הזה של שיכרון החושים שנקרא אהבה.
כשאני בבית, אני די עצוב ולא מפסיק לשמוע שירים אקוסטיים עצובים, כי אני מפחד שהיא לא תהיה שלי.
אנשים אומרים לי שאני די קשוב לאחרים, ויש לי רגישות גבוהה מהרגיל לאנשים אחרים, ויודע לקרוא רגשות ותחושות של אנשים, אבל אני לא מצליח לפענח את מה שעל ליבה.
אז מה עליי לעשות אנשים? אשמח לשמוע עצות טובות כי אני יודע שיש פה אנשים נחמדים.
רק יגיד ששבוע הבוא אחרי הלימודים אנחנו עושים על האש כל החבורה אז אולי אני צריך לעשות שם משהו איתה?
בכל מקרה, סליחה על המגילה, פשוט הרגשות הציפו אותי, והייתי חייב לפרוק מהלב כדי להרגיש יותר טוב.
מצטער אם זה לא המדור הנכון..
מצורף שיר מקסים של כריס קורנל- שימו לב למילים