מחבורה של 8 נשארנו רק אני והחבר הטוב שלי. אני יודע שבצבא אכיר אנשים אבל מה עד אז

שלום,
אז אני אתחיל ואגיד שהיינו חבורה של 8 אנשים כולנו חברים טובים ברמה שאי אפשר לתאר(אחד מהם היה החבר הכי טוב שלי אני ידבר עליו בהמשך),כולם מכירים אחד את השני מכיתה א וחלק אפילו מלפני(עכשיו אנחנו בי"א).
היינו כולנו באותה כיתה ביסודי+חטיבה(א-ח) וגם כיתה ט.מה שקרה זה שעלינו לתיכון בכיתה י התפצלנו לכיתות שונות ול"תת חבורות" והקשרים הלכו ונחלשו,זה הגיע למצב שאנחנו אומרים אחד לשני שלום במסדרון וזהו. 4 אנשים התחילו להכיר ילדים מהכיתה שלהם ולהסתובב איתם,אותו דבר לגבי 2 ילדים אחרים שעברו לכיתה אחרת.ניסיתי להסתובב עם 2 החבורות שלהם ואני פשוט לא סובל תאנשים שם שהם לא החברים שלי(דרך אגב 2 החבורות שלהם בקשרים טובים אחת עם השנייה ככה שיוצא שהשש חברים האלה בקשר בינוני אבל בדרכ הם לא יוצאים בשישי ודברים כאלה) אני די בבאסה מאיך שהקשרים התנתקו אבל סה"כ אני מבין שאנשים מתרחקים וקשרים מתנתקים,אנחנו עדיין בקשר כלשהו כמו שאמרתי ולעתים נדירות אפילו יוצאים בשישי אבל לא יותר מדי חוץ מזה,הקשר כנראה יתנתק בין כל תת חבורה אחרי י"ב לדעתי,יש אווירה כזאת.
אז עכשיו נחזור אליי,אני והחבר הטוב הזה(לא אותה כיתה אבל הוא היחיד ששמרתי איתו על קשרים חזקים) הכרנו עוד 3 חברים ונהיינו חבורה של 5 חברים ממש טובים בערך כמו הקודמים.מתוך ה3 שהכרנו יש אחד שיותר התחבר אלי ואל החבר הטוב שלי ונהיינו חבורה של 3 שהם כמו אחים.אחד מהחמישה די מנותק והוא בדרכ לא יוצא איתנו אבל ארבעתינו יוצאים בשישי באופן די קבוע.הבעיה מתחילה שזה מגיע ליום העצמאות וללג בעומר.האחד שנשאר שהוא לא מהשלישיה הקרובה הוא ילד של בית כזה ובדרכ לא יוצא באירועים כאלה,3 אנשים אין מה לעשות לג בעומר\יום העצמאות(אנחנו לא טיפוסים של ברים ומסיבות ומועדונים ודברים כאלה) ואז זה מגיע למצב עצוב שאני יושב בבית בימים האלה,לחבר השלישי גם יש חבורה אחרת אבל הוא בקשרים יותר חזקים איתנו,כשהוא רואה שאנחנו לא יוצאים הוא הולך איתם ואז נשארנו רק אני והחבר הטוב שלי וכל אחד פשוט נשאר בבית.אני חייב למצוא עוד אנשים ועוד מעגלים חברתיים החיים שלי יותר מדי מצומצמים,אבל אין לי איך,אני לא בנאדם של מסגרות,אין לי שום מסגרת בחיים וכל האנשים שאני מכיר בערך בגיל שלי הם מהשכבה.אני יודע שבצבא אני אכיר אנשים אבל מה יהיה עד הצבא.