לעשות פינת "כל האמת בפרצוף" בסוף כיתה י"ב אחרי שפגעו בי שנים?

שלום לכולם,
כמו שהכותרת מראה, אני רוצה לעשות פינת "כל האמת בפרצוף" בשיחת סיכום של כיתה י"ב.
אני נמצא בכיתה של 10 ילדים עם בעיות קשב וריכוז. חלק לוקחים ריטלין, אני באופן אישי לא מתקרב לחרא הזה.
אז בשלוש שנים האחרונות אני סובל מאוד בכיתה שלי.
תמיד הייתי שונה מהם, והם לא אוהבים את זה.
זה מתחיל בכך שבהפסקות אני תמיד לבד, זה ממשיך לזה שילד בכיתה שאני והוא לא מחבבים אחד את השני במיוחד מזמין את כך הכיתה לסרט בקולנוע ורק אותי הסיר בקבוצה ללא שום סיבה.
זה ממשיך בכך שכל פעם מחדש שאני מוציא ציונים מאוד גבוהים אני נתקל בקנאה קשה מאוד, אני נתקל בהערות כמו: "הוא בטח היה בטלפון", "הוא בטח סתם רמאי", ושתבינו גבירותיי ורבותיי המייעצים, כל זה מול הפרצוף שלי.
אני זוכר שהיה יום אחד שעירערתי על ציון מגן, וכאשר הצדיקו לי את הערעור קיבלתי שוב נאצות והתקציב קנאה מצידם.
אנימיןדע שהם מהילדים האלה שאפשר להוריד להם את הביטחון בשנייה, אבל עדיין זה מרגיש לי ממש חרא.
שתבינו, לקום בבוקר לבית הספר בשנים האחרונות זה סיוט מבחינה חברתית. אין לי חשק לזה.
כל הזמן הם מנסים לצאת גברים אחד מול השני על חשבוני. ולא רק מבחינה ציונים. מבחינה חברתית גם. מנסים לבודד אותי מכל אחד פשוט, כל מילה שאני מוציא מישהו חייב לצחוק וללעוג.
לפני חודשיים בערך זה הגיע לשיא חדש. ילד מהכיתה שלי (זה עם הסרט) החליט פשוט להיטפל אליי וממש לקלל אותי בקבוצת וואטצאפ של הכיתה מול כולם. לא ממש הגנו עליי, אבל בסדר, כל החיים אני מגן על עצמי לבד.
אני זוכר בגדנ"ע הייתי בצוות של ערסים עם אחד מהכיתה, פשוט כל היום הראשון התעללו בי שם (לא פיזית) ונשברתי. עשיתי ממש בלאגן והעבירו אותי לצוות יותר סבבה, אבל הצלקת? נשארה עד היום..
אציין גם שאני נחשב מבחינתי לנון - קונפורמיסט. אני לא אחד שנורמות וקודים חברתיים מדברים אליו, אני עושה מה בא לי פשוט. דיי ליברלי, כמובן משתדל לא לפגוע באיש. הם קונפורמיסטים לדעתי, וזה משהו שאני נגעל ממנו.
בקיצור, אני מרגיש שאני עובר חרם כבר כמה שנים.
ומי ששואל על תגובת המורות - מצדיקות אותי בעיקר, ואמרו לי שהם ילדותיים ולא להתייחס פשוט.

עכשיו, ההתלבטות שלי היא כזו:
לעשות פינת כל האמת בפרצוף או לא?
בסוף כיתה י"ב (עוד כמה חודשים בערך) יש לנו שיחת סיכום כמובן, ואני שלא ממש נכנסתי בהם כל השנים, שוקל לעשות זאת הפעם, מול כולם, לומר להם את כל מה שאני חושב, מול הפרצוף, ואז לא אראה אותם לעולם. אשמח לתשובות, ואם למישהו יש פיתרון אחר או משהו דומה, אשמח לשמוע. :)