החברה הציבה לי אולטימטום להתחתן בקיץ, מה לעשות?

היא רוצה שנתחתן ביולי הקרוב כי אחותה תגיע מחו"ל לארץ.. למען האמת גם דוד שלי עשוי להגיע באותו הזמן,

רק שאחד החברים הטובים שלי עשוי להיות בחו"ל,

מה גם שאני חש שהיא קובעת לי... שוב. ואני מרגיש כמו סמרטוט כשהיא עושה את זה. קשה לי להגיד לה את זה, כי לא תמיד נראה לי שהיא רואה את טובתי. אלא רק את טובתה. זו לא פעם ראשונה.. הרבה פעמים אני מוצא את עצמי עושה דברים גם באמצע הלילה, כמו נסיעות לנתב"ג.. (זה שעה נסיעה לכל כיוון, זה כמה שעות בשדה, וזה לילה לבן..), נסיעות לחו"ל שלא תמיד מתחשק לי.. כי היא רוצה לפגוש את האחיינית שלה. וזה לעשות לי ריגשי.. ובדיקות בבתי חולים, שחלקן באמצע הלילה.. מה? mri יש רק בלילה??

עכשיו היא קובעת לי חתונה?

לא מבין אותה... אולי אני צריך להיות קצת יותר ברור..
זה לא שאני לא אוהב אותה, וזה לא שאני לא רוצה או חושב להתחתן איתה.. זה פשוט העניין הזה שהיא קובעת לי.. ואני מרגיש שעכשיו היא הכניסה אולטימטום סמוי-גלוי.. וזה גם בכלל לא בטוח שאחותה תגיע לארץ.. והיא כבר מצפה ממני לבדוק.. :(

איך אני יכול להסביר לה באופן "בריא" שזה לא הזמן ולא צריך לפעול מתוך אימפולסיביות? כי יש לה נטייה כזו לפעול מתוך אימפולסיביות.. ואז לחשוב לפני שנה שהיא יכולה לעשות תואר שני בהנדסה, וליפול כי זה גם קשה וגם לא מסתדר עם מקום העבודה.. ועכשיו לחשוב על לימודי רפואה (זה 6-7 גם עם אפיק מעבר לבעלת תואר ראשון.. ואם היא עשתה תואר של 3 שנים בחמש שנים.. אז מה הסיכוי?... היא קצת ירדה מהלימודים האלו, אבל אני תוהה מה יהיה הג'וק הבא..)

אני לא רוטשילד, אני לא יכול לממן אותה בזמן הלימודים שלה, אם היא מחליטה ללכת לתואר שני ולעזוב מקום עבודה.. היא תהיה בברוך וגם אני אסחף פנימה. אני כבר לא ילד, אם היא באמת רצינית לגבי לימודי רפואה.. אני לא מתכוון להמתין לחתונה או לילד עד שתסיים באם תסיים, כי אז אהיה בן 45...והיא 39.

השגעונות שלה משגעים אותי.. לפעמים מטריפים אותי.. היא כל הזמן בוכה שאחותה קונטרול פריקית, אבל היא לא רואה שלפעמים היא גם כזו. קצת יהירה קצת מתנשאת, קצת לא נחמדה ולפעמים פוגעת.. במודע או לא.. וזה כואב והיא חושבת שלהתנצל זה מספיק.. חושבת שאני סופר לה עם פנקס.. היא לא טיפוס שלילי, בטח לא לעומת האקסית שלי.

לא יודע מה לעשות,
אני כן רוצה להתחתן, אני לא בטוח ב-100 אחוזים שהיא "האחת" (שונא את המינוח הזה, לא מאמין בו - כי יש מלא נשים שיכולות להיות בנות זוג נהדרות לא פחות ממנה) כי היא מוציאה ממני דברים שליליים ומצד שני אני לפעמים שקוף.. ולא מדבר על מה שמפריע לי..

היא לא מושלמת, אני לא חושב שיש בנאדם מושלם.. בטח שלא אני.. ויש צדדים שליליים ויש גם חיוביים.. ואני חושב שאני כל הזמן תוהה אם היא הנכונה לי.. אם זה יהיה נכון, אם לא אמצא את עצמי מתוסכל מההתנהגות שלה.. (שלשום ביום שישי היא הזמינה חבר משותף עם אורח שלו מחו"ל לדירה שלנו, היא לא שאלה אותי.. היא פשוט ידעה אותי אחרי שהיא הזמינה...ככה שלא היה לי נעים להגיד שלא מתאים)