למה אנשים מזלזלים בשירות לאומי וקוראים לי משתמטת?

היי, הנושא הזה בוער בי מאז שהתחלתי לשרת ומזמן רציתי להעלות אותו כאן לכתב, לפתוח דיון, ולשמוע את הדעות שיש לכם בנושא, ובנוסף לתת לכם את דעתי שלי.
אני אשמח אם תקראו את השאלה עד הסוף, ולא תתלהמו ותרוצו ישר לתגובות, כי אני מניחה שהרבה דברים כאן יקוממו את הסולדים מהשירות הלאומי אבל אשמח אם תנהגו בשיקול דעת ותקראו עד הסוף. אני אהיה כנה ולא אחסוך אף פרט מהתהליך.
אז אני לירון, בת 18, משרתת באחד מבתי החולים בארץ.
אני זוכרת שעוד כשהייתי בכיתה ו', נהגנו כל הכיתה לדבר על העתיד בהתלהבות, כל אחד זרק איזה דמיון מופרך על מה יעשה בחיים ולאן פניו ימעדו. בעוד שכל הבנות רצו לפתוח קניון בעל 7 קומות פאר. אני הריאלית, התעסקתי יותר בשירות שאבצע.
כבר אז ידעתי שאני רוצה לעשות שירות לאומי.
ידעתי כבר אז שאני רוצה לעזור לאוכלוסיות חלשות ולהתעסק בעניינים פנים מדיניים. לכו תבינו למה ילדה בת 11 התעסקה בזה אז. אני אפילו לא יודעת.
כשהגעתי לכיתה י"א התחילו כולם לקבל צו ראשון . ניגשתי לצו הראשון ועשיתי את המבחנים הפסיכוטכניים. לאחר כחודשיים התאכזבתי לגלות שהנתונים שלי יצאו נמוכים. דפר 49 וקבא 50. מה שלא באמת משקף את ידיעותיי ואת השכלתי.
ידעתי שעם נתונים כאלה אהיה בתפקיד זוטר.
אציין בנוסף שהייתה לי בעיה בריאותית שאילו הייתי מתגייסת הייתה מונעת ממני התנהלות תקינה, ואף מכניסה אותי לדיכאון, אמנע מלפרט אותה מפאת חשש לזיהוי.
אחרי קבלת הנתונים, בבית הספר היה לנו יום עיון בנושא השירות הלאומי.
אני בחורה חילונית לכל דבר, שלמדה בבית ספר דתי רק בגלל רמתו הלימודית.
אחרי ששמעתי מה יש לעמותות להציע לי ידעתי שזה מה שאני רוצה !
אני בחורה מאוד מופנמת, מאוד ביישנית עדינה כל כך וסגורה, אני אוהבת לעזור ויש בי המון המון רצון לנתינה, אם אני לא מרגישה שאני תורמת אני ארגיש מועקה בלב וזה ישגע אותי, אני חייבת להרגיש שמה שאני עושה הוא משמעותי ביותר! ובשבילי משמעותי משמע לעזור לאוכלוסיות חלשות, לתת את כל כולי בטיפול מסור בחיוך ובהזדהות.
אז החלטתי לעשות משהו שבעינכם נחשב פסול.
אבל בעיני זה היה הצ'אנס היחידי שלי לעשות את מה שאני אוהבת, לעסוק במה שאני רוצה, עם חופש בחירה מוחלט. אני בחרתי את מקום השירות שלי, ואף אחד לא החליט בשבילי.
אז החלטתי להצהיר ברבנות שאני דתייה.
הצהרתי.
וקיבלתי את הפטור בדואר בהליך מהיר.
הייתי מאושרת.
ידעתי שאני מתאימה לשירות לאומי, יודעים את זה בלב.
כל אדם יודע מה התכונות ומה המאפיינים שלו.
ואני ידעתי שזה המקום בשבילי. לא הצבא.
אני מאמינה שהצבא מתעסק בעינייני חוץ. הוא תפקידו לדאוג למדינה מפני גורמים עויינים מבחוץ. השירות הלאומי , מקנה אפשרות לטפח את האוכלוסייה בפנים. בתוך הארץ. אני מקווה שהבנתם את הרעיון כי לא כולם מבינים כשאני מסבירה להם.
אתם מבינים, אני חושבת ששני הגופים חשובים באותה המידה! אם היה רק צבא. אז אמנם היינו מוגנים כלפי חוץ , אבל אף אחד לא היה דואג לבפנים ! לא היה דואג לאוכלוסייה בישראל שצריכה חיזוק כמו בתי אבות, מוסדות חינוך לילדים עם לקויות, ותמיכה באוכלוסיות חלשות, ואף אחד לא היה מטפח אותה. חייב גם את זה וגם אתזה. זה בא ביחד. אי אפשר להזניח אחד ולהשקיע רק בשני.
נכנסתי לשירות שלי ואני לא אתבייש לומר, שאני בטוחה במאת האחוזים שאני עושה עבודה ברוכה יותר ומשמעותית יותר מאשר מה שיכולתי להיות בצבא עם הנתונים הנמוכים שלי. הייתי יושבת בצבא במשרד וממלאה איזה דוחות במחשב.
אבל בבית חולים אני מטפלת בחולים, אני מכניסה בהם רוח שלא יישברו, אני באמת נותנת להם תקווה ואני מסרבת לקבל את כל ההשמצות שאני משתמטת ! אני מסרבת לקבל את זה שאם הייתי נוהגת כמו שכולם היו מצפים ממני, הולכת נגד העקרונות שלי, לצבא, שלא מתאים בכלל לאופי שלי , אתם רוצים להגיד לי שמילוי דוחות במחשב משמעותי יותר מטיפול מסור בחולים והענקת תקווה ??????????????
אני נשברת מהתגובות שאני מקבלת.
אנשים מדברים אליי בכל כך דיבור מזלזל. רק בגלל שאני מתוייגת כשירות לאומי. מבלי באמת לשמוע מה אני עושה ומה תפקידי !!!!!!
אני אמנם בורג במערכת, אבל אני תורמת המון ואני מרוצה כל כך מהבחירה שלי! לא יכולתי לבצע בחירה אחרת, אני מרגישה מבורכת!!!!
אני גם תורמת וגם נתרמת. מה פסול בזה????????
אני כותבת את זה על סף דמעות, אני כל כך סוערת מבפנים על חוסר ההערכה של כל האנשים סביבי שהתגייסו ומטיחים בי הערות כמו " משתמטת" או "מחפשת חיים קלים."
זה לא נכון. אני יודעת. אני פשוט יודעת שאני בחרתי את המסלול הנכון. שאני תורמת יותר בשירות הלאומי יותר מאשר שהייתי תורמת במסגרת הצבאית.
למה אנשים לא מבינים שהעולם הוא לא שחור לבן ושיש אנשים שהם צבעוניים??????
אז צהוב מתאים לצבא, ירוק מתאים לעתודה, כחול מתאים לשירות הלאומי, לא כולם מתאימים לאותה המסגרת !!! כל אחד יודע מה אופיו וכל אחד יודע מה הלב שלו רוצה. למה צריך לשפוט ולזלזל בעשייה של האחר????????
אני רוצה שאנשים יעריכו אותי על מה שאני באמת עושה.
אני רוצה שתיהיה מודעות והכרה בבנות/ בני השירות הלאומי !
אני רוצה שיהיה שינוי בתפישה של כולם כלפינו.
שלא "נזכה" להיקרא משתמטים כי ידעו מראש שנישבר בצבא.
שלא "ניזכה" להיקרא משתמטים כי אנחנו שקלנו בכובד ראש מה מתאים יותר ומה פחות.
שלא "ניזכה" לגלגול עיניים ולשאלות חודרניות בראיונות עבודה "אז למה בחרת להשתמט"?
שלא "נזכה" להרגיש שעשינו טעות, בכך שתרמנו את חלקנו בדרך קצת שונה, בדרך של התנדבות, בדרך של נתינה, בדרך של אהבה, בדרך של תמיכה באוכלוסיות חלשות.
אני פשוט רוצה שיעריכו אותי.
אני מודה לכל מי שקרא עד לפה. אשמח לעשות ניסוי. כדי לסנן את התגובות שלא קראו עד הסוף והחליטו ישר לרוץ ולשפוט אותי בתגובות. אז מי שקרא עד כה אשמח אם תכתבו בתחילת התגובה "אני קראתי עד הסוף". תודה. זה נועד רק על מנת באמת לסנן תגובות של אנשים מתלהמים ללא שיקול דעת.