קוראים לי הבת של הזונה, מבלי לדעת מי אני ובלי להכיר...מרגישה לבד, אני נשברת

אני יודעת שזה ישמע כמו התבכיינות, אבל בבקשה אל תשפטו, אני רק רוצה לפרוק הכל, אני רוצה עזרה..
אנסה לקצר, נתחיל מהיסודי, שהיה סיוט. השפילו אותי כל יום, עשו עלי חרם, הייתי לבד, היה ילד ששנא אותי פשוט. אני עד היום לא יודעת מה הסיבה, אבל הוא היה פשוט מתעלל בי ! היה מרביץ לי מקלל אותי וזורק עלי אבנים, היה לי מוות בבית הספר, ומצד שני גם בבית היה נורא ! אמא שלי בוגדת באבא שלי, אני יודעת את זה מאז שאני זוכרת את עצמי ! אבא שלי גם יודע.. בעצם כל הקריה יודעת. היא לא דואגת להסתיר את זה.. אני לא יודעת למה אבא שלי נשאר איתה.. כניראה תלות, אבל זה הופך את החיים שלי לסבל ! ואני לא יכולה לעשות עם זה כלום, אני לא יכולה להתערב להם, אני זוכרת שביסודי היו באים אלי ילדים וצוחקים שראו את אמא שלי עם משהו אחר.. וגם היום... קוראים לי הבת של הזונה, מבלי לדעת מי אני ובלי להכיר, ישר שופטים ! מי הם ביכלל שיכנסו למה שקורה במשפחה שלי ?! היו לי הפרעות אכילה במשך תקופה ארוכה, אני באמת לא רוצה להאשים את אמא שלי בזה, כי אני אשמה ואני האחראית על מה שעשיתי לעצמי, אבל אתם חייבים להבין שהייתי כל כך פגועה ! כי כל יוםהיא דאגה להפחיד אותי שאני לא ישמין ולקרוא לי פרה, ושאני יהיה שמנה ומכוערת ואף אחד לא יסתכל עלי.. ובתור ילדה בת 14 חסרת ביטחון, לקחתי את זה ממש קשה, לאט לאט הפסקתי לאכול, ודאגתי לשקר לכולם בבית הספר שאני אוכלת בבית, ושאני לא אוהבת לחם והייתי ממציאה כל מיני שטויות, ובבית לא היה כל כך קשה להסתיר כי אבא שלי היה חוזר מאוחר ואמא שלי כמעט אף פעם לא בבית! היה לי קשה לצאת מזה, אבל יצאתי כי התחלתי לחלות באנמיה כתוצאה מחוסר אכילה... יצאתי מהאנמיה וגם מהפרעות אכילה כבר 3 שנים שזה מאחורי, אבל ההפרעות האלה גרמו לבעיות עם המחזור, אולי זה לא קשור והוא סתם לא סדיר, אבל לא יכולה להוציא מהראש שגרמתי לעצמי נזק. לפני כמה זמן היה ריב במשפחה, ופשוט התפוצצתי, פתחתי הכל מול ההורים שלי, על ההתעללות, על ההפרעות אכילה על הכל ! ואמא שלי בתגובה פשוט צחקה לי בפנים ואמרה שאני מטומטמת ואני אשמה בבעיות שלי, ואבא שלי פשוט סירב להאמין בטענה שאיך יכול להיות שלא ידע מזה עד עכשיו.. באמת רציתי למות באותו הרגע, הרגשתי שבורה וחתכתי את עצמי שוב. אני מתחרטת על זה מאוד, זה היה רגע של חולשה ואני כל כך מנסה שלא ליפול לשם יותר ! אבל תבינו כל כך קשה לי לבד, אין לי על מי לסמוך כי אני מפחדת לסמוך ולהפגע ! יש לי חבר טוב שיודע על הכל, והוא נשמה ובאמת משתדל, אבל אני מפחדת לסמוך עליו ואז פתאום הוא יאכזב אותי ויעזוב..
אני פשוט רגילה לזה, זה תמיד קורה לי, אנשים שאני חושבת שנמצאים פה בשבילי, עוזבים פתאום.
אין לי כוחות לזה יותר, לראות את אבא שלי שבור ועצבני כל יום, לשמוע את אמא שלי צוחקת עלי ומנסה להשפיל אותי כל יום, אין לי כוח לשמוע עוד שמועות עלי בקריה, אני יודעת שאין לי שום זכות להתלונן, אבל אני באמת לא בן אדם חזק, אני לא מוצאת את הכוח להתמודד, תודה למי שקורא את זה ומנסה לעזור, כי באמת אין לי כבר לאן לפנות