מרגיש שהצבא הזה גורם לי לרצות למות בכל יום מחדש!

שלום,
קוראים לי אור, אני בן 19 ומשרת כשנה וחודש בצה"ל בתפקידים פקידותיים.
התחלתי את השירות הסדיר לפני שנה בתפקיד משרדי. המפקדים התעללו בי, התנהגו אליי לא יפה, השפילו, זלזלו, וצעקו עליי ללא סיבה. כתבתי טופס 55 ועברתי בסיס.

שמו אותי בשלישות של הבסיס, והמפקדת שלי גם השפילה אותי מול אנשים ולא כיבדה אותי (היא מכירה את המפקדים שלי מהבסיס הקודם, משום שהוא הייתה המפקדת שלהם!). אמרתי לה את כל מה שאני מרגיש, התחלתי לא לעבוד כמו שצריך והיא החליטה להעביר אותי לתפקיד משרדי אחר במחלקה שנחשבת לגרועה בבסיס. כשעברתי, גיליתי שיש לי מפקדים פשוט טובים. שמכבדים אותי ונותנים לי את הזכויות שלי. והתפקיד לא דרש יותר מדיי. אז נכון, אולי זו המחלקה לא הכי נחשבת בבסיס, אבל היו לי סוף סוף מפקדים שמתחשבים בי ושאכפת להם ממני! בכל זאת הייתי נעול על לעבור שוב מחלקה, הלכתי למב"ס (שגילה אמפתיה בשיחה, הכרתי בן אדם דיי אכפתי ומתחשב). ביקשתי לעבור למקום מסויים, והוא העביר אותי לשם. הבעיה היא- שהמפקד החדש שלי פשוט בן אדם רע, שלא אכפת לו ממני. שמדבר אליי לא יפה. מסתבר שעברתי מחלקה בשביל ללכת להביא לו דברים מהאוטו ולקנות לו אוכל מהשק"ם. מסתבר שבמחלקה הגרועה שהייתי בה עשיתי הרבה יותר. בשביל מה עברתי? בשביל לקנות לו אוכל מהשק"ם? הבטיחו לי תפקיד עם אחריות ועשייה אבל אני מגלה שאני שם בשביל לשרת את הצרכים האישיים שלו בלבד.
אני כל כך מתחרט שעברתי. עברתי לפני שבוע, ומאז שהבנתי שעשיתי טעות אני לא מפסיק לבכות. בכי היסטרי. בכי אמיתי. קורע לב. אף אחד לא מבין את המצוקה הגדולה שאני חווה כרגע. אני נמצא עם חברה טובה במשרד (שהיא בעצם שכנעה אותי לעבור אליהם, כנראה בשביל שאני אסבול איתה ביחד, לא ממקום נקי וחברי ב100%).
אני כל כך רוצה לחזור לתפקיד הקודם. למפקדים הטובים שהיו לי. אני יודע שזה לא מאוחר כי זה רק לפני שבוע נעשה ועדיין לא שמו שם מחליף! אני חייב לחזור. כתבתי מכתב קורע לב למפקד היחידה, שבו אני מתוודה על כל ההתעללויות שעברתי מהמפקדים שלי בבסיס הקודם, על היחס הטוב שקיבלתי מהמפקדים פה וכמה אני מתחרט שעברתי ורוצה לתקן את הטעות שעשיתי. באמת שאני רוצה לחזור, באמת! לא היה לי כל כך רע שם! סתם חשבתי לא נכון. אני מתכוון לשים את המכתב בתיבת הפניות למבס. לא יכול כבר. אני מפחד שהוא לא יחזיר אותי, שיגיד שאני משוגע ושיש לי בעיות להחליט ושהוא לא יעזור לי. באמת שזה בא ממקום אמיתי. אני מרגיש שאם הוא לא יחזיר אותי אני אצא מהצבא ואני כל כך לא רוצה כל כך לא רוצה ... אני יושב כאן ופשוט בוכה. הבכי הזה לא מפסיק מיום חמישי שעבר! לא יודע מה לעשות עם עצמי כבר, אני חושב שאני משתגע. במקום להנות מארוחת החג אני ישבתי מוטרד. מוטרד מהטעות שעשיתי. מוטרד מהאפשרות שאולי לא אחזור לשם.
לא יודע מה לעשות אני משתגע כבר, תעזרו לי בבקשה! אני רק רוצה להפסיק את הסבל הזה.