רוצה לצאת לקצונה אך המפקדים "מנפנפים"אותי. איך לגשת בכל זאת? ומתי?

שלום, התגייסתי לצבא לפני 7 וחצי חודשים ובעוד שבועיים וחצי אני אוכל להתחיל את התהליך ליציאה לקצונה.
בכל פעם שאני מדברת עם המפקדת שלי על זה היא "מנפנפת" אותי, טוענת שיש עוד הרבה זמן ושלא צריך לדון על זה כרגע...
במהלך השירות שלי אני יכולה להצביע על הרבה בעיות ביחסינו היא פגעה בי ובהוראות מטכליות רבות הקשורות אלי ולתפקידי. על רגל אחד אני יכולה למנות עשרה לפחות... למשל שהיא העלתה אותי משמרת עבודה של 18 שעות במשך כמה ימים כשהכי הרבה שמותר לה הוא 12 שגם ככה אני עושה ו14 בזמן חירום אך זה לא היה המצב אלא כי היו בעיות סדכ והיא אינה היתה מוכנה לתרום מעצמה והחליטה להפיל עלי הכל. או כשביקשתי קבן והיא אמרה שתיתן לי אך לא עשתה דבר בעניין והזכרתי לה לעיתים דחופות מאוד. רק אחרי חודשיים קיבלתי וגם זה כי אני פניתי בעצמי אליו וביקשתי שיחה עימו... שאלתי אותו והוא אמר לי שמעולם לא קיבל בקשה לגביי. המפקדת שלי נזפה בי על כך שעקפתי סמכות ופניתי אליו בעצמי.
ההוראה המטכלית היא שאני חייבת לראות קבן עד 14 יום. אצלי ביחידה הסגן מפקד בסיס שלח דרישה אפילו, שחייל הדורש קבן תוך 3 חייב לראות אותו. והיו כאלה שביקשו וקיבלו אחרי שעה ואפילו יום.

אני החיילת שנפגעת מהמפקדת שלי הכי הרבה מכל המחלקה, אפילו שאר החיילים צוחקים עלי שאני זו שתמיד שתצא אשמה אפילו כשלמשל איני בבסיס והדברים כלל לא נוגעים אלי.
איני רותה להגיש כבילה לדעתי זה תהליך ארוך כשבסופו אני יודעת שטוב לא ייצא ממנו ולא מוכנה לקחת על המצפון שלי את האפשרות שהיא תהיה מודחת בגללי שזה מקצוע ופרנסה שלה. אומנם היא לא מתנהגת כראוי אלי אך אין זה אומר שאני צריכה להחזיר לה על כך אני מרגישה כי לי יש ערכים ואני לא מתכוונת לכופף אותם.
הפואנטה בעצם היא שאני מרגישה שבגלל היחסים שלנו היא בכוונה מנפנפת אותי ולא מתייחסת אלי ברצינות. אני שותקת ושתקתי תמיד על הדברים האלה אבל כשאני ממש מתעצבנת אני צועקת עליה ומסבירה לה בצורה שלא נעים לה לשמוע והופכת אותה לקטנה על כך הבעיות האלה. לפעמים אני מרגישה אפילו אשמה על כך.

אני החיילת הטובה ביותר של המפקדת שלי, אני עושה תמיד את העבודה שלי ומגדילה ראש ואפילו שותקת כשחיילת אחרת לוקחת את הקרדיט על העבודה שלי.
אני עובדת כמו שצריך וחיילת טובה אבל המפקדים שלי מתייחסים תמיד לזה שאני צועקת ולא לסיבות אםילו שאני צועקת.
ואני מרגישה שהמפקדת שלי והמפקד שמעליה שהוא גם הישיר שלי פשוט מזלזלים בי ומתייחסים אלי כמובן מאליו ולא אכפת להם העיקר שהעבודה תתבצע וזה שאני לא מוכנה לחרוג מההוראות המטכליות זה לא בסדר מבחינתי. זה הגיע למצב שכשמבקשים ממני משהו אני אבצא.. אבל לא עכשיו, אלא עוד 3 שעות... מתי שלי נוח ולא לפי מתי שהוח להם...

היה סיפור שהתפוצץ כשיום אחד החזירו אותי מחופשת רגילה כדי לעמוד למשפט על פאשלה של המפקדת שלי ושל חיילת אחרת בקשר לפקודת עבודה שלא התבצעה החליטו להפיל את זה עלי כי הייתי בסביבה במשך 3 ימים מתוך השבוע כשזה היה. הבעיה שהמפקדת שלי לא הסבירה את הפקודה כמו שצריך ולכן החיילת טעתה בה ואני זו שעמדה למשפט בגלל זה מול סאל. כשרצו לתת לי עונש הם קבעו עם הקצין שיפוט שאקבל 14 מחבוש כדי להשתיק אותי וכשהסברתי לו שאני לא קשורה לזה במשפט שלא התנהל כמו שצריך (לא נתנו לי לזמן עדים, הוא צרח עלי והפסיק אותי כל חצי משפט..) הוא הבין שהמשפט לא צודק אז סיים עם 28 יום ריתוק. שבמהלכם לא נתנו לי לצאת הביתה לפחות להביא בגדים. לא היה לי אכפת שאני לא בבית לתקופה ארוכה אלא על זה שלא היה לי תחתונים אפילו והייתי צריכה לקנות בשקם חולצות וגרביים ולשלוח את את החברים שלי מהבסיס שייצא להביא לקנות לי מהעיר כמה תחתונים מכנסיים פיג'מות וכולי... אםילו להביא מדי ב' לא נתנו לי הייתי על א' כל הזמן הזה... בשיחה לפני המשפט המפקדת שלי אמרה לי שהיא מרגישה שהיא לא יכולה לסמוך עלי שאני לא עושה את התפקיד כמו שצריך ולא אכפת לה שחיילים אחרים בורחים מהמשרד כשהיא לא נמצאת או הולכים לישון שם משהו שעלול להביא למשפט ולא אכפת לה. לא היה לה אכפץ כשכל החיילים באו אליה ואמרו לה שהיא לא הוציאה פקודה כמו שצריך (חוץ מאותה חיילת שלוקחת את כל הקרדיט על העבודה של אחרים שאמרה שהיא שהיא לא ידעה את הפקודה והלכה למפקדת שלי ואמרה לה שהיא היחידה שעשתה אותה כמו שצריך ובכך גם דפקה אותי). בסופו של דבר הבנצי שהיא מאוד מזלזלת בי וטוענה שהיא לא יכולה לסמוך עלי משהו שמאוד פגע בי ... שממנו הבנתי שאין מצב שאקבל ממנה חווד טוב לקצונה אך יש לי נתונים ומתאם מספיק טוב.
וכמוה גם המפקד שמעליה שאינו מכיר אותי טוב אלא רק את הבעיות שעשיתי והוא זה שגם גרם לי להענש על משהו שבפשטות יכול היה לוותר לכל חייל אחר ובטח כשאני בכלל לא אשמה בו. הבנתי שהם מחפשים אותי...

הבעיה היא שגם אם אני מתאימה לקצונה וגם אם אהיה חריגה בגלל חוות דעת שליליות אני לא יודעת דבר על התהליך הזה כי אין לי ממי לקבל מענה לשאלות שלי ואני לא יודעת עד מתי אוכל לגשת למבדקי קצונה ושום דבר על התהליך הזה כשחברות אחרות שלי מהטירונות מקבלות מענה מהיום הראשון שלי ביחידה שלהן... משהו שמאוד מפריע לי... ואני לא בקשר רציף איתן כדי לשאול אותי איך לעשות זאת... לא יודעת למי לפנות ומה לעשות..

מה לעשות?
סליחה על כך החפירה ניסיתי להכניס אתכם לתוך הראש שלי והבעיה בעצם...