לאחר פרידה, מרגיש לגמרי לבד ומדוכא

שלום,
נפרדתי השבוע מחברה שלי מבחירתי, לא כ"כ רלוונטי הסיבה. הבעיה שכבר יש לי הרבה שנים ועדיין קיימת היא שאין לי חברים, זה תמיד הפריע לי אבל לא ידעתי מה לעשות. בעבר פחות הפריע לי להיות לבד ואני מניח שזאת גם הסיבה שככה המשכתי. בשנתיים האחרונות הייתה לי חברה(היחידה שהייתה) אך עכשיו זה נגמר ואני מרגיש שחזרתי למצב שהייתי בו פעם רק שאני משתגע עכשיו מהמצב. אני מרגיש ממש בודד ואין לי מי לדבר שיחות אמיתיות, דבר שעד עכשיו התרגלתי שיש לי. יש לי כן כמה חברים ואני מנסה סתם לדבר כדי להרגיש פחות לבד אבל זה לא חברים קרובים שאני יכול לספר להם באמת. אין לי גם עם מי לצאת. אני לומד אבל חוץ מזה אני בבית. אני ביישן ולא יודע לפתח שיחה עם אנשים, בטח שלא להתחיל אותה. מה שמטריד אותי שבגילי שאני כבר אחרי צבא וכבר התחלתי לימודים, קשה לי לראות איך אוכל ליצור חברים(וגם כשהיו הזדמנויות אין לי על מה לדבר ולא עשיתי כמעט כלום בחיים שלי אז גם אין לי מה לספר וככה אני נתקע ולא יודע איך לפתח קשר עם אנשים). יש לי כמה חברים בלימודים אבל זה לא משהו רציני זה יותר ללימודים ולכל אחד שם יש את החיים שלו ויוצא עם חברים קודמים, ככה שאין לי איך לצאת בסופ"ש ובנוסף אני לא רוצה שיידעו שאני במצב כזה. יש לי בנוסף בעיות דיכאון עוד מלפני ועכשיו עם המצב החדש זה רק התגבר.. אני מרגיש שאני לא חי, אני שומע מאנשים אחרים מה הם עשו ועושים ואני יודע שלי לא הולך להיות כלום בקיץ נניח. אני מרגיש די אבוד בחיים, מרגיש שהגעתי לגיל שכבר הייתי אמור למצוא את עצמי, אמנם אני לומד אבל אני ממש לא אוהב את הלימודים וסובל מהם, בנוסף אני גם בקושי לומד כי אין לי מוטיבציה ואני מדוכא ולא מוצא כ"כ טעם לחיים כי לא מרגיש שנהנה מהם, ככה שאני גם לא בטוח שאעבור את תקופת המבחנים הקרובה. חשבתי לעזוב את הלימודים אבל אני לא חושב על משהו אחר לעשות במקום וגם אני כבר מבוגר יחסית. בנוסף זה ייתן לי תחושת כישלון ממש ואם אעזוב את הלימודים בכלל לא יהיה לי שום דבר בחיים.
אני נמצא במצב ממש קשה ועולות לפעמים מחשבות על לסיים עם הכל כי אני באמת מרגיש שאני רק סובל, אין לי מוטיבציה, כמעט כלום כבר לא מעניין אותי ומרגיש ריקנות, אין לי עם מי לבלות או לדבר, ואני לא רואה איך זה ישתנה בעתיד, גם כי אני לא יודע לעשות את זה. הייתי לא מזמן אצל פסיכולוג לכמה פגישות אבל הפסקתי כי לא הרגשתי שזה עזר לי מעבר לפגישה הראשונה שסיפרתי מה שהיה לי להגיד.
אני יודע שאני צריך לעשות שינוי משמעותי כלשהו, אבל לא יודע מה. בנוסף הפרידה נפלה בתקופה בעייתית כי ממש עכשיו מתחילים המבחנים ככה שאין לי זמן לעשות דברים שיכולים לעזור, מצד שני אני לא מצליח לשבת ללמוד בכלל, כי אני מדוכא ומיואש. אני מפחד להתחיל עם כדורים נגד דיכאון אבל מצד שני לא יודע מה לעשות חוץ מזה כרגע.
השאלה מה אפשר לעשות במצב כזה?