אז ככה,
היסטוריה ארוכה ולא נחמדה עם צהל.
כשבסופה אני פקידה שעושה יומיות, 8 עד 15 ויש ימים מאוחר יותר, אפילו עד 18:00 גג פעמיים בשבוע.
נתוניי מקסימליים.
לא אשקר, זה בהחלט נחמד לחזור הביתה כל יום, לעבוד, להתקלח ולישון במיטה שלי כל יום.
מצד שני, כששואלים מה תפקידי אני חשה בושה עזה להודות שאני פקידה. אני האחרונה שיחשבו שהיא פקידה. ( לא שאכפת לי מה חושבים, כן ? פשוט אני יכולה להרבה יותר)
יש לי חברה אחת במחלקה, שמשתחררת בעוד כמה חודשים. היא היחידה שבסדיר..
השאלה שלי, האם להישאר בתנאים הנוחים, אבל לאכול את הלב שלא עשיתי משהו להתגאות בו, שמתאים לנתוניי ומשתמש ביכולותיי, או לנסות לחתור לשינוי,
שיכול להיות רע / טוב .. ולצאת לקורס/קקצ/בסיס סגור וכו'.. ששם אולי:
א. אשתמש בתאי מוחי
ב. אכיר עוד אנשים בגילי
ג. לא אתבייש בטייטל שלי
אני בדילמה קשה, ומפחדת לטעות....
נגיד ואני נשארת עד שהחברה משתחררת, מה הפזמ המקסימלי שיהיה שווה לצבא "להתעסק" איתי ולאפשר לי העברות מבלי לטעון שעבר יותר מדי זמן ???
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025