איך בונים חיים אופטימים, שמחים ומלאים?

היי לכולם,
אודה מאוד למי שיקרא עד הסוף ויצליח לעזור לי ולהאיר את עיניי.
מאז ומתמיד אני בן אדם שלילי, עצוב, מודאג ומדוכא. אני חושבת שזה בעיקר התחזק כאשר עליתי לתיכון, נחשפתי לכל כך הרבה לחץ מהלימודים ועברתי גיהינום. כל יום היה פשוט סיוט, מלא שיעורי בית, מבחנים, מתכונות ובגרויות. הייתי תלמידה של 100 אבל הקרבתי את הנפש, האושר והשמחה שלי בשביל זה וחטפתי כאפה ובגדול. אומנם עכשיו הלימודים נגמרו, אבל כנראה שזה לא היה רק הלימודים ומשהו בתפיסה ובראייה שלי על החיים שגוי. אני מרגישה שאני עמוק באדמה. אני מרגישה שאין לי טעם לחיים, איבדתי את עצמי, אין לי מטרות, חלומות, חברים, אמונה עצמית ומוטיבציה. אני מרגישה פישרית, לוזרית והכי גרוע: אני בן אדם שלילי שלא מסוגל לראות את האופטימיות והשמחה שהחיים יכולים להעניק. הלחץ, הדאגות והפחדים מנטרלים אותי כל יום מחדש. מעולם לא היה לי ביטחון עצמי, פחדתי ללכת לחוגים שאהבתי מפחד שאני אהיה לבד ולא אמצא חברים, פחדתי ללכת למפגשים חברתיים, זה מגיע למצב שאני אפילו מפחדת לדבר בטלפון עם אנשים שאני לא מכירה, מפחדת להיכנס לחנויות בקניון ולהיראות מטופשת. אני מפחדת להיות מי שאני רוצה להיות. אני רוצה למצוא תחביבים, למצוא חברים, לרדת במשקל, ללמוד דברים שמעניינים אותי ולהחכים. אני מנסה, כל יום אני אומרת לעצמי "היום זה יום חדש, יום שאפשר ליצור שינוי" אבל שום דבר לא קורה.. מרוב חוסר אמונה עצמית, אני אומרת לעצמי שאני לא יצליח ולמה אני בכלל מנסה. 4 שנים שהמצב ככה ואני פשוט אבודה. אני צריכה כוחות, מוטיבציה, אופטימיות ושמחה. איפה אני אמצא את כל אלה? איך אני אדע להעריך את החיים? אני מרגישה שאני צריכה להתחיל חיים חדשים, להיוולד מחדש. ואיך אני אנטרל את הפחד? ניסיתי ליזום שיחות ופגישות עם חברים ללא הצלחה, לקרוא מלא ספרים בנושא, לראות סרטוני מוטיבציה, ללכת לפסיכולוג, לעשות דיאטה, לדבר עם המשפחה אבל משהו בתת מודע שלי נשאר תקוע ואני לא יכולה לחיות ככה יותר.. אני צריכה שינוי, משהו חדש, משהו שירים אותי. בקרוב גם אתגייס ואני רק מפחדת ולחוצה יותר, אני לא רוצה להגיע לצבא בן אדם מדוכא ועצוב ושאנשים יתרחקו ממני. איך אני מתחילה חיים חדשים? מה אני עושה? מה השלבים?
אשמח לעצות, טיפים וכל מה שעולה על רוחכם!