קורסת נפשית, לא יודעת איך להתקדם, איך להתמודד, מבולבלת

שלום לכולם . אני אחות בכורה ,יש לי5 אחים ,מתוכם אחת קרובה לגיל שלי ,כול השאר קטנים ,החל מגיל 12ומטה ,ועד 1.אבא שלי המפרנס היחידי .אמא לא עובדת ,עקרת בית.מאז שהייתי קטנה ,כשרציתי משהו ואמא התנגדה ,אז היחתי מתפרצת ,לדוג :כשקיבלתי מחזור ,הייתי מתביישת ללכת לחנות לקנות תחבושות,והייתי מבקשת מאחותי תקנה לי ,והיא לא מסכימה ,ואפילו לא מנסה להבין ,והייתה עושה לי דווקא ,כול הזמן אמא ברגעי כעס,הייתה אומרת שהחברות שלי יהיו מןצלחות ממני ,חבל שנולדת בכלל .,הלבשה תחתונה ,לא היה עניין שמבחינת ההורים היה צריך כול כך לדאוג כשהייתי קטנה ,וכמל בגדים ,לעומת זאת לאמא שלי יש מבחר של בגדים והלבשה תחתונה ,אז גם לא היחתי מבקדת כסף ,כי היו נותנים סכומים של 50שח פעם בחצי שנה ,שנה .בילוי חברות ממש לא ניה ,טני ואחותי עזרנו בהית בכידול והטיפול של האחים הקטנים ,ועם כןל זה אמא שצתלונמת שלא עוזרחם לה בשום דבר . שבתוכם כלול הכול ,וכול זה מגיל צעיר עד 18.בקיצור ,אפשר להגיד שהרבה דברים הצליחו לחלחל לתוכי,ולהחליש ,היא פשוט גרמה לי להיות ממורמרת ,בדיוק כמוהה.הוצאתי בגרות טובה ,למרות שההורים לא מסתכלים על זה ,לא כול כך מעניין אותם .לפני גיוס רציתי לנוח קצת ,ואז לחפש עבודה ,אבל לא ההורים כןל כל היו לחוצים שסוף סוף ,אנימיכולה לעבוד ,ולא היה להם אכפת ,העיקר שאני אצא לעבוד ,שאני אהיה כמו כולם .תוך כדי הצבא ,עבדתי ,רוב הכסף היה למשפחה ,ומשכורת צבאית היחתי משאירה לי ,לקצת אוכל .לא היה להם אכפת שלא נשאר לי כסף לפחות לעצמי .העקר לעזור כלכלית רק .השתחררתי ,ישר בלי לנוח ולהרגיש הרגשת שיחרור ,פחדתי שהם יצאו עליי,ולא ייתנו לי לנוח .מצאתח עבודה ,עובגת קשה .וגם עכשיו אין לי כבף בשביל עצמי ,אבא משאיר חובות של כמה חודשיים ,מבקש עזרה,ואני מנקה אחריו ,למרות שאני אומרת שאני מוכנה לעזור בהכול רק שיגידו לי .אמא ,דמציקה שצריך לעזור כלכלית בהכול ,חדבונות ,אוכל לבית,בית ספר וגן ,אני משלמת הכול.וכשאני רוצה לעשות משהו בשביל עצמי ,לבלות ,להשתמש בכסף שלי ,אני מאגישה רע ,אגואיסטת,ואמא שלי שמזכירה שקשה וצריך לעזור ,כדבעצם סה לא ככה בכלל .אחותי עסוקה ,ים החבר ,מעט בבית ,אני התמיכה של אחים שלי לחמוגית ורגשית ,ולי אין אף אחד ,הגעתי למצב של חולשה,ריקנות ,מגיעה הביתה מהעבודה ,פשוט נופלת למיטה ,ולא עושה כלום,מערכת יחסים לא עולה בכלל בראש שלי ,ואני פשוט לא מרגישה פנוייה רגשית לזה .רוצה לילמוד ,להתקדם ,לשמש דוגמא לאחים,אנשים אומרים שאני צריכה להיות שם ,אבל הם לא מבינים שקשה לי נפשית ,שאין לי כול מרגישה כאילו עברו עלי מליון חיים .לא רוצה להיות כמו אמא שלי .מה אני עושה ,איך להתרומם ,איך להצקדם למרות הקשיים ?