האישה שחשבתי שאתחתן איתה, אכזבה אותי גיליתי גם את הצד האלים שלה

אנחנו יוצאים שנתיים ושוכרים דירה יחד,רוב התקופה היה פשוט תקופה יפה ומושלמת עד שמתעורר אצלה התקף זעם ,לפני שאני ארחיב אספר לכם את כל הסיטואציות שנתקלתי,פעם אחת זרקה עליי חפצים במהלך וויכוח,סלחתי לה כי הבנתי שאדם עצבני לא מודע למעשיו,לאחר תקופה רבנו שוב וקרה לה אותו התקף של צעקות וקללות ופשוט התעלמתי ממנה מאז במשך שבוע ולאחר מכן חזרנו,אבל השבוע זה היה השיא,התחיל בכך שקבלתי פלאפון שאחיין שלי בן יום נפטר לאחותי בידיים,היא הייתה לידי ושאלה מה קרה?אמרתי לה שעדיף לך לא לשמוע כי לא רציתי להעמיק אליה,באותו זמן השתתקה במהלך שעתיים פשוט לא הסתכלה אליה והיא רואה אותי שאני מתייסר עם עצמי,זה לא שרציתי ניחומים פשוט רציתי שתדבר איתי כרגיל היא העדיפה לשחק לה בפלאפון ולהשים לה אזניות ולשמוע מוזיקה הרגשתי עצבים,לאחר סוף כל סוף שהחליטה להסתכל ולהתעניין" שאלה מה קרה? אמרתי לה תשתקי אז צועקת בתחנה אל תשתק אותי אמרתי לה שש אין לי כוח.
מפה מתחיל הסרט,הגענו לדירה ניסיתי להסביר לה למה על מה אני עצבני? אמרתי לה אני כועס עליך,היא עונה לי :למה אתה מפסיק תכעס עוד,אמרתי לה שוב אני מאוד כועס אותה תשובה קיבלתי. אני מצידי רציתי לפתוח שיחה נעימה יותר אם היא הייתה עונה לי על מה אתה כועס? אז זה לא תשובה.
פה מתחיל הקללות הפוגעניות שלה יא חולה נפש,תאשפז את עצמך,יא הומו,אננס,אין לך טיפת גבריות,ועוד המון המון קללות שלא בא לי לזכר אני באותו זמן התאפקתי ועניתי לה את אישה קטנה? לא אתייחס עליך,שהיא התחילה לדבר ולקלל אמרתי לה ששש וזה מעלה אצלה דלק,אל תגיד לי ששש ,מפה זורקת אליי מה שהיא לה ואפילו מרימה יד ורגליים,אני התאפקתי לא נגעתי בה,למרות שבא לי להכניס לה אחד,תודה לבורא עולם שלא יש בי סבלנות יתר,אז אמרה לי לצאת מהבית ,אספתי בלילה את הדברים שרציתי לצאת אמרה לי תלך מחר ואז היה מאוחר ולא היה לי אוטובוס לכיון הבית שלי נשארתי,אני פשוט הקאתי לאחר מכן שישבתי ושחשבתי על זה,כי לא אמנתי שזאת האישה שאמנתי בה,לאחר זמן רב היא ישנה במיטה נפרדתי התחילה לבכות ולהקיא,אין לי לב לא להתייחס אליה פשוט נגשתי הבאתי לה מים והקמתי אותה לקחתי אותה לשירותים שתקיא כמו שצריך,ולאחר מכן התעקשתי לישון איתה כדי לשמור אליה .וכך היה ישנתי איתה באותה מיטה אותו לילה לא הצלחתי לישון,בבוקר קמתי קניתי אוכל כדי שתאכל כי אני יודע שהיא לא תאכל כל היום,וכרגע אני בדירה לא יודע מה לעשות לעזוב אותה לחלוטין או לנסות עוד לספוג ולהתפשר.
חשוב לציין שאני בן אדם מאוד סלחן אבל אני מפחד שזה יתנקם בי בעתיד.
מצד אחד בא לי לעזוב ולהתחיל חיים חדשים,מצד שני זו האישה הכי חשובה לי בעולם ואני מאוד אוהב אותה,כי היא יכולה לגרום לי להיות הבן האדם הכי מאושר.
מה הייתם עושים במקומי? שאני חושב על זה אני מרגיש ריק.
מה נראה לכם שעובר לה בראש?