הכרתי את אישתי בשידוך, ולא יודע איך אני שורד את זה... איך אני יוצאת מזה?

אני נשוי 8 חודשים, דתי וכמובן הכרתי את אישתי בשידוך, היום אחרי 8 חודשים אני לא יודע איך אני שורד עם אישתי 80 שנה, מצד שני אין לי סיבה מספיק טובה להתגרש אז אולי נשלים עם המצב כי הרי מכל הסקרים למיניהם יוצא שנדיר שבנאדם חי עם אישתו באושר, זכור לי איזה סקר שאומר שיותר מ80 אחוז של נשואים אם הם היו יוכלים לחזור בזמן אחורה אז הם לא היו מתחתנים-ולשאלה בהרחבה-
ביום יום טוב לי אישתי, היא ממש חמודה ותמיד היא דואגת לארוחות ערב מאוד מושקעות, היא באמת רוצה שיהיה לי טוב וכו' וכו' עד ש-
נומר אנחנו יוצאים לאיזה אירוע או כל דבר שהוא לא השיגרה ומשהו פתאם לא מתאים כמו הבגד שלא מתאים לנעליים או שתכננו לצאת בשעה מסוימת ויצאנו 10 דק אחרי וכל מיני דברים קטנים זה מוציא אותה משלוותה, היא מתעצבנת ועושה פרצופים ולא מפסיקה להתלונן וככה זה נמשך כמה שעות עד שהיא נרגעת ואז יכול לקרות משהו אחר, כמו שאין חניה ואני הבנאדם הכי אופטימי שתמיד עומד לי בראש "נסתדר" ובאמת מסתדרים.. נוצר מצב שאני מעדיף לא לצאת לחופשות כי זה רק הורס.
יש עוד קטע שהיא לא מפסיקה להתלונן, כל ערב פעם כואב לה הראש מצד אחד ופעם מצד השני ופעם האצבעות ופעם בחילות, כל יום בלי גוזמה וזה לא שהיא חולה או משהו כזה, אז בהתחלה הייתי מתייחס אליה ממש ומרחם ומראה דאגה עד שזה התחיל להתיש ונגמר לי הכוח והחלטתי שאני שותק וקצת תומך ואז אבל היא מקבלת תחושה שאני לא דואג לה. אני בנאדם שלא סובל אנשים שמתלוננים ומקטרים, יש אנשים שיש להם ככ סבל שאסור לנו ומגוחך להתלונן.
עוד שנייה והבעיות נגמרות - היא סוג של עקשנית.. אם נומר החלטתי לקנות משהו הכי קטן נומר היה מקרה שרציתי לקנות תמונה באיזה 80 שקל וסיפרתי לה מיד היא אומרת לא ואין מצב לשכנע אותה ולהסביר, כל מה שלא מתאים לה אז זה אבוד, או שאני מטפטפ ואז אני משכנע אבל זה מתיש.
בקיצור כל שלשה שבועות יש מריבה ובאלי לברוח, אני לא רוצה שהיא תיהיה אמא לילדים שלי למרות שהיא רחמנית ודואגת וכו וכו, הנס שלי שבאותם שלשה שבועות אני לא מתפתה להביא איתה ילד.. אבל מצד שני אין לי נקודת בריחה הנימוק היחיד שזה פשוט לא מתאים אבל אין לי אומץ לעשות את זה.... מה עושים??
ונסינו ללכת ליועצים למיניהם.. אבל זה לא עובד היא לא יכולה אחרי 20 שנה לשנות את האופי שלה..