בני רוצה להכיר את אביו הביולוגי שמתעלם ממנו

כשאני חושבת על חודשי השנה כמעט בכולם התרחש איזה אירוע מיוחד קל או קשה, אוגוסט מלבד שזה החודש בו חוגגת אחותי יום הולדת זה גם החודש בו התחתנתי לפני 18 שנים עם אהבתי הראשונה.אני זוכרת את התמימות והצפיה לקראת החיים החדשים שאחרי השמלה המסיבה וההילולה, האהבה הגדולה שלי לחבר שהפך לבעל ולא הרבה זמן אחרי גם הפך לאביה של בתי בכורתי, ושם משהו השתבש מאוד.
בתחילת הדרך היו הרבה האשמות עצמיות, היום שאני מסתכלת לאחור עם החוכמה של השנים אני יכולה להצביע על הרבה נקודות שיכולתי לראות שזה נועד לכישלון, אך מה נפלאות הן דרכי אלוקים כי אם זה לא היה מתקיים לא הייתי מקבלת את שתי המתנות של המלאכים שלי ליאל ומיכאל.
בימים האחרונים חלמתי אותו הרבה, את בעלי הראשון, סיפרתי להונגרי והוא אמר זה כי אני מוטרדת מאוד מכל מה שקורה לאחרונה ואתמול בלילה נפל לי האסימון שזה בעצם גם החודש בו נישאנו אז...
הייתי כל כך מאוהבת וכל כך נחושה בשנים שלצידו,לא חשוב כמה סבלתי יישמתי את מה שאמא שלי ז"ל תמיד אמרה, כביסה מלוכלכת מנקים בבית, אישה חייבת לשמור על המשפחה ויהי מה, השאלה באיזה מחיר?! ולמה בעצם

לפני שבועיים וקצת הבן יקיר לי מצא אותו את היוצר הביולוגי שלו, כך הם קוראים לו הוא ואחותו, וכתב לו מכתב מרגש מאוד, משום מה הגדולה באכזבתה הגדולה מזמן הרפתה מאותו חלום לפגוש אותו או להכיר אותו הפצע כנראה הפנימי המדמם עם השנים היא הדחיקה אותו למקום שקל לה יותר להתמודד, לעומתה המלאך שלי פחות, אולי עצם זה שאין להם תמונה אחת יחד, עצם זה שהוא רוצה להבין איך הוא יכול היה להתעלם מקיומו, ובכלל הוא ילד שמתעקש תמיד על תשובות לשאלות שלו ונלחם עליהם גם אם זה יעלה לו בדמו או בכאב, וזה אותי הכי מלחיץ במערכה הזו מול האדם הזה שפעם היה בעלי.במהלך השנים לא הייתה שום תיקשורת בניהם, לא בטלפון ולא בשום אופן אחר, אני היחידה במדי פעם סיפקה תמונות לאימו שגרה בבת ים וסיפרה על הילדים, הפעם היחידה שניהלתי איתו שיחה היא חצי שנה אחרי שהגעתי הנה בטלפון כדי שיחתום מול קונסול על מסמכים כדי שאוכל לסדר מסמכים בירוקרטים לילדים כאן, הלא זה שהוא לא אקטיבי בחייהם לא מונע מהרשויות לעשות לנו את החיים קשים ולהגיד הוא האבא שלהם והוא צריך לחתום - חוצפה של בירוקרטיה!!!ואני לא מדברת על כסף או מזונות, אני מדברת על זכות הילדים לראות מי האדם הזה שנקרא אבא שלהם שבלעדיו הם מבחינת ניירת ובירוקטיה הם לא יכולים לעשות כלום אני לא מספיקה.

ביקשתי ממנו באותה שיחה לחשוב על לחתום על ויתור על הילדים כדי שההונגרי שאוהב אותם כשלו, למעשה הוא האבא שלהם, הוא גידל ואהב אותם היה שם תמיד עבורם, שהוא בעצם יאמץ אותם כשלו חוקית ובא לציון גואל, וכך הם ידעו שהוא פיקציה ולא מעבר בחייהם.
תשובתו הייתה אז אלי בטלפון - אני אדבר עם הרב ואחזור אליך, מאז עברו שבע שנים וקצת והוא כמובן לא חזר.

אז הנה שוב זה קורה, הבן מצא אותו, מצא את כל משפחתו אלו שהתנתקו טוטאלית,אימו,אחיו,בני הדודים שנולדו עם השנים שילדי לא זכו להכיר בזכות הטימטום הזה ...ואני שואלת למה בעצם???!!!איך בכלל אפשר להתעלם מהדם שלך במיוחד שהוא כל כך כמהה להכיר אותך, כשקראתי את המכתב שכתב לו בכיתי ממש!!! עד כמה לב יכול להיות אבן קר ומנוכר לילדים שלך גם בשם השנאה לאימם נצא מהנחה, המלחמה שלך היא מולה או השנאה מה הם חטאו, ואני לא אפתח על למה ואיך מי צודק ומי לא זה כבר לא חשוב, השלמתי עם מה שקרה, סלחתי מחלתי המשכתי הלאה, יש לי את אהבת חיי לצידי ולכעסים שנאה ומרירות לעבר אין מקום, אך בכל הקשור לילדים אני לא יכולה לנוח!!!אני מתבוננת לא אחת לשמים ושואלת- הבן אדם אמר יתייעץ עם הרב, הוא מאמין -אלוקים שבשמיים איך אתה נותן לו להתייחס כך לילדים טהורים ותמימים, אחת כבר הדחיקה את הכאב וביקשתי מבני שיניח לה בנושא אני רואה את עינייה נוצצות וכמעט שהיא בוכה שהוא מדבר עליו, לעומת זאת הוא לא מרפה.

אז אני מקווה שאוגוסט יגמר, וכמו שאותה כלה אז בזמנו נישאה עם הרבה תיקוות שהתפוגגו לא הרבה שנים אחרי כך יקרה לבנה, הוא יבין שאין עם מי לדבר ממש כי אין שומע בצד השני, ואני מתפללת שכמה שפחות יהיה הנזק הנפשי עבורו.

מה אתם הייתם עושים במצב הזה מה עוד????

זהו פרקתי קצת....אם למישהו יש רעיונות מה לעשות מעבר למה שעשיתי אני כולי אוזן
תודה על ההקשבה
אני