אני מתמוטטת מבחינה חברתית, מה לעשות?

אז לפני שאני מתחילה לכתוב את השאלה אני רוצה להבהיר כמה דברים, תחסכו ממני את כל העצות של זה ישתפר עם השנים, את תכירי חברות חדשות, יהיו לך עוד מיליון הזדמנויות.
אני רוצה להגיד לכם, שזה לא קרה ולא יקרה-חד משמעית לא. בכדי שתבינו את התמונה הכללית אספר לכם את המצב החברתי שלי מההתחלה עד לסוף, אנסה לא להשמיט פרטים.

הסיפור שלנו מתחיל בבית הספר היסודי שבו היו לי שתי חברות ליזה ורונית (שמות בדויים).
היינו החברות הכי טובות, אני ורונית בכלל היינו חברות ממש טובות 6 שנים.
אבל בכיתה ו' קרה מקרה שערער את ביטחוני, הכנתי עבודת חקר כל פסח שלקחה לי חודש שלם וכל חופשת פסח, בזמן שחברות שלי נהנו ולא עשו אף דבר.
בוא נגיד שהם סיפקו רק את האיורים לעבודה, בסוף יצא שהעבודה שלנו עלתה ליריד המחוזי והן עדיין לקחו קרטיד על עצמן, ואנ כמות טפשה שתקתי.
אמרתי להן שזה לא יפה, אבל הן התחמקו וקיבלו פרס, נסיעה לחיפה וציון גבוה בזכותי ואני שתקתי על זה.
בסוף כיתה ו' רונית עזבה את הארץ ועברה לגור בחול, וכיום אני לא בקשר איתה.
כך שנשארנו אני וליזה, רונית עזבה לחוץ לארץ בקיץ של בין ו' לז', וליזה נסעה לחודשיים לחול כך שנותרתי בלי חברות בקיץ הזה, וביליתי את רובו ברביצה אל מול המחשב.

בספטמבר אני וליזה עברנו לחטיבה, והכרנו שם בת נוספת עינב (שם בדוי).
החברות ביננו הייתה לא ממש בסדר, אני זוכרת שבמהלך שנתיים רבנו על ממש שטויות.
כך שהגענו לשיא בכיתה ט' "הריב הענק" בוא נקרה לזה, בתקופה של תחילת ט' הייתי מאוד דכאונית (מסיבה שלא אפרט כרגע) ולא רציתי לצאת מהבית וגם לא שיתפתי את חברותיי. כך שיצא שהם קבעו איתי פגישה, לאחר שהרבה זמן לא רציתי לתת להם הסברים ולומר להם מה עובר עליי- באותה תקופה גם לקחתי כדורים נגד אקנה.
אז ככה יצא שבפגישה שלנו על הדשא סיפרתי להם על הכדורים וממש בכיתי מולן, והן קמו והלכו כי הן טענו שאני לא נותנת מספיק עבורן.
הייתה לי תקופה מאוד מאוד קשה ולא הייתי מוכנה לספר, אבל הן סחטו אותי על העניין של הכדורים נגד אקנה.
ברוב טפשותי השלמתי עם ליזה, שבכל זאת הייתה חברה של כבר מכיתה ג' כמה שנים טובות, ועם עינב השלמתי רק לאחר מספר חודשים.
ואני כמו סמרטוט נפגשתי איתה ולקחתי על עצמי את כל האחריות על העניין, והוצאתי את עצמי חלשה לפניה.
היא פשוט הציגה לפני רשימה של כל החולשות והמגרעות שלי, ואני הסכמתי לכל דבר שהיא אמרה.
כרגע בקיץ אנחנו לא מדברות כי אבדנו קשר לגמרי.
בקשר לליזה- אני לא מדברת איתה כבר שלושה חודשים לפחות, היא לא באה למסיבת היום הולדת שלי כי היא לא דיברה עם עינב, אני יודעת סיבה טיפשית.
היא פשוט לא באה כי עינב הייתה שם, ככה חברה אחרת אמרה לי שאשפר עליה בהמשך, קוראים לה לולה (שם בדוי). זה היה מעשה מגעיל ושפל, והיא נטשה אותי עבור חברה שהיא מכירה 9 שנים והיא עכשיו כל יום אצלה.
כעת אתמקד ב2 חברות אחרות שהכרתי בחטיבה- לולה (שם בדוי) וליאור (שם בדוי).
לולה הייתה תלמידה שהגיעה מחול ואני ניסיתי לעזור לה להתאקלם כמה שיותר, אם יכולתי לתאר במילה אחת את החברות ביננו הייתי אומרת שזאת "חברות לימודית", כמעט כל פעם שנפגשנו הייתה קשורה בשיעורים במתמטיקה או בעבודה באנגלית.
כך שמצאתי את עצמי לא פעם עונה לה על שאלות בווטאספ.
בקיץ איבדנו קשר ואני בשבוע שעבר ברוב טפשותי, כתבתי לה הודעה מה קורה וכמה לא דיברנו.
אני מרגישה שלולה מחזיקה אותי כאופציה האחרונה, בשלישי שעבר היא הזמינה אותי לקניון רק כאשר היא הייתה שם כבר עם בני דודות שלה וקבעה שעה, והיא החזיקה אותי עד שבני דודות שלה ילכו.
לא דיברנו בקיץ שלושה שבועות, ואני זאת ששברה את השתיקה לאחר שליחת הודעה.
כעת, נתמקד בליאור. גם אצלה אני מרגישה שאין דבר מעבר ל"חברות לימודית", היא הראשונה לשלוח לי הודעה כשיש לה בעיה בשיעורים במתמטיקה. אבל לי ממש אין בעיה לעשות זאת, אפילו בכיף.
אני לימדתי אותה אפילו כשהיה לה מבחן מעבר ל5, אבל כעת זה חצה כל גבול.
ניסיתי לקבוע איתה פגישות, אבל היא מאוד עסוקה כל יום יש לה מה לעשות: אם זה קשור לבת דודה שהגיעה לחודש לחול, והיא כל הזמן איתה.
ואם זה קשור לנסיעה לחול שיש לה בעוד כמספר ימים, ואני פשוט שותקת ואף הבטחתי לה שאני אצלם לה את כל החומר שנלמד בקורס תגבור מתמטיקה ל5 בעוד כשבוע (יש לי שבוע הבא קורס שיערך שבועיים שבמהלכו היא בחול).

אני מרגישה פשוט מיואשת, ומעורערת חברתית. יש לציין שיש לי ידידים וידידות שגם איתם ניתק הקשר, אני מרגישה בודדה.
רק לולה מתקשרת כל הזמן, אבל אני יודעת שהיא שוב תשאיר אותי כאופציה אחרונה (כמעט הלכתי לקניון ב35 מעלות ברגל) מרוב שקפצתי שמישהו רוצה להיפגש, אבל גם זה היה בגלל שמישהו ביטל לה.
אוף, אני בעוד כשבוע הולכת לתגבור ובעוד כשלושה שבועות לבית הספר ואני מפחדת שלא אוכל למצוא חברות. אני עולה לי' שנה הבאה, ויש לציין שיש לי גם קראש שלא שם עליי ולא יקרה משהו ביננו. מה דעתם על הסיפור? סליחה על החפירה.