אני בזוגיות מסובכת אוהבים אחד את השני אבל לא מסתדרים, נותן יותר מדי ולא מקבל מה שאני צריך

אז ככה אני בו 23 היא 19 אנחנו יוצאים קצת יותר משנה, היא שכנה שלי גדלנו ביחד היינו ידידים ממש טובים לפני שהתחלנו לצאת, בהתחלה הכל היה ורוד והיינו מאוהבים ואוהבים וכל היום ביחד, אני אדיש שאני עובד במשרה מלאה 6 ימים בשבוע מהבוקר עד הערב כדי לדאוג לפרנסתי שכן אין לי עזרה מאבי, אמי נפטרה שהייתי בן 20, התחלנו לצאת היינו גרים אצלי עד שאבא שלי עבר לגור איתי ואני עברתי אליה, לסירוגין אני בבית שלי וישן אצלה כמעט כל יום, מאז שעברנו אליה היא שינתה לי את כל החיים ובגלל שאני עובד הרבה היא הרגישה שאנחנו לא מתראים מספיק חוץ מלישון ביחד, אנחנו כבר כמעט לא שוכבים האהבה שלנו דעכה, אנחנו רבים המון, על יציאות בעיקר, היא לא מרגישה בנוח עם חברים שלי וכל הזמן עושה לי טובה פוזות ופרצופים. אומרת שאני מכריח את עצמי להציע לה לבוא איתי, רוב הבילויים שלנו זה עם החברים והחברות שלה שאני מכיר אותם לפני שהכרתי אותה אז אני מסתדר עם כולם וכולם אוהבים אותי ומכירים אותי.גם יש את העניין הזה שיש לה ידידים שהיא מרגישה אליהם קרבה משפחתית ובזמן האחרון אני מרגיש שהיא מתרגשת לראות אותם מאשר אותי מחבקת אותם באהבה מחייכת צוחקת , אני פשוט מתגעגע לרגעים האלו שהיו לנו ביחד, אני כל יום מחדש נותן לקשר הזה עוד מאס,  כל פעם אני מצטער , אני מרגיש שאני משקיע המון ולא מקבל כלום, גם שאנחנו שוכבים אני מרגיש שזה בכוח והיא עושה את זה רק כדי שאני אגמור ויהיה מרוצה ואז חודש אין כלום היא לא יוזמת ולא שואלת, אני תמיד יוזם ותמיד מציע וזה באיזשהו מקום נותן הרגשה של דחיה,  אני כבר לא יודע אם היא אוהבת אותי ואני מרגיש שהיא גומרת לי את כל הכוחות, אני ממש אוהב אותה אני כל היום חושב עליה דואג לה ושואל מתעניין ומתקשר, כבר זמן ממושך שואל אם אני צריך את זה כי אם אני רואה אותה נהנת עם חברים שלה יותר מאשר איתי זה אומר כמעט הכל, הבעיה זה שאני מרגיש כאילו יש לי חברה אבל לא בכל הכוח, זה לפעמים לדבר זה להיות בשבילה באר רגשית שהיא צריכה, לאסוף אותה מהלימודים לעשות לה מסג להכין לה אוכל, בקיצור לתת את כל מה שאני לא מקבל , התרחקתי מכולם היא כרגע מרכז החיים שלי, חברים שלי כל אחד בעיסוקיו את אבא שלי אני בקושי רואה, אני עובד הרבה שעות בשבוע ושאר הזמן אני מקדיש לדבר שאני הכי אוהב ולפעמים רק לפעמים אני מרגיש מרוצה, לא יודע מה לעשות,
יש גם קצת טוב בכל הסיפור, כשהיא רוצה לאהוב היא אוהבת שהיא רוצה לפנק היא מפנקת לפעמים יש לנו חוויות משותפות אבל רוב הזמן היא אוספת חוויות עם אנשים אחרים ורק מצפה שסוף היום היא תבוא לבית ותראה אותי מחכה לה עם זרועות פתוחות לשמוע כמה היה לה כיף בלעדיי, היא יותר בלעדיי מאשר איתי ועדיין אומרת כמה היא אוהבת אותי וכמה אני יקר וחשוב לה והיא רוצה שאני יהיה האבא של הילדים שלה, אבל אני לא מאושר איתה ולא טוב לי ואני מרגיש אבוד וכמה שניסיתי להסביר לה שאני לא פה רק בשביל לחבק אותה בלילה ולבלות איתה את הזמן הפנוי שלה שהוא בעצם הזמן הכי חשוב לי שגם בו אנחנו כמעט תמיד רבים על שטויות, אני לא מרגיש צורך מיוחד בקשר הזה כי היא מוצאת את הדברים שהיא אוהבת במקומות אחרים, אני יגיד שוב שרק האהבה שלי אליה משאירה אותי איתה כי שום דבר מעבר לכך אני לא מקבל.
לפעמים היא מדברת איתי מנסה להתעניין אבל עדיין אני מרגיש שהיא לא באמת שם שכל זה בכוח כדי שאני יישאר איתה כי אני יודע שאני הכי טוב שהיא תוכל לקבל וגם היא יודעת את זה, היא קצת מפונקת רגילה לקבל הכל, קריזיונרית, אני לפעמים עצבני אבל עצמאי בכל תחומי החיים אין לי תכונה של פינוק, לא יודע מה לעשות מפחד מצד אחד לאבד את הקשר הזה אבל מצד שני אין לי על מה לעבוד כשאני לא מקבל בתמורה