אני אתיופית ואני מרגישה שהמוצא שלי מקשה אליי בכל מיני תחומים

שלום אני מאי צברית בת לעדה האתיופית,אני ממש רוצה לשתף אותכם במשהו שמכביד עליי כבר הרבה זמן...
כמו שרשמתי למעלה אני אתיופית,אני לא יודעת אם להתגאות בזה או לא...
אני מכירה את המשפטים "אתיופי רסמי" או "אתיופית גאה" אבל אני לא מרגישה שום הזדהות איתם.
זאת אומרת,אם להגיד בכנות אני אפילו די מתביישת להיות אתיופית ואני מצטערת באמת אבל באמת מצטערת אם יגיבו פה אתיופים והם יפגעו מיזה,אני אפילו כותבת את השאלה על סף הדמעות כי יש לי כל כך הרבה מה לכתוב אז תודה לכל אלה שיוסיפו להגיב ולעזור לי בהמשך!
ושוב כמו שאמרתי בהתחלה אני צברית ורואה את עצמי ישראלית לכל דבר בלי שום קשר לצבע עור,ויש כל כך הרבה אתיופים שקוראים ללבנים "ישראלים" כאילו שהם לא וזה כל כך כואב לי שהם מרגישים ככה,אני נקרעת מבפנים :(
עברתי מקרי גזענות בחיי אבל לא על סף של בריונות פה ושם היה את הילדון הקטן שהוריו לא חינכו אותו כראוי והוא העז לקרוא לי "כושית"..
נעלבתי בכיתי ואמרתי די אני לא נכנעת,אני טובה ממנו בכמה רמות ואני לא צריכה להתייחס אליו!
מממ,את האמת שלפעמים המראה שלי ושל האחים וההורים שלי לפעמים "תורם" לנו,יש לנו צבע עור בהיר ושיער חלק מה שאין להרבה אתיופים אז לפעמים אנשים יכולים לטעות ולחשוב שאני ממוצא תימני או הודי לא שזה "מרגש" אותי,אבל לפעמים זה "תורם" לי בהרבה מובנים..
אני גדלתי בשכונה מעורבת שיש בה אתיופים,מזרחים,ואשכנזים אבל משום מה בשכונה שלי ובכללי בעיר אין כל כך הרבה אתיופים בני גילי אז גדלתי עם הילדים ה"לבנים" אני התקבלתי בחברה תמיד ולא קרה שאחד מחבריי/חברותיי העירו הערה גזענית כלפיי,אבל אני עדיין מרגישה "נטע זר" במקומות מסויימים כמו למשל,שאני הולכת בשכונה יקרה ונחשו מה? אין בה אתיופים,אני מרגישה פשוט לא שייכת גם בלי כל המבטים של האנשים מסביב.
ועוד משהו שאני ירצה להתייחס אליו,כמו שאמרתי למעלה גדלתי בסביבה "לבנה" ואולי בגלל זה אננ נמשכת גם יותר ל"לבנים" מאשר לאתיופים,ואני מרגישה כאילו חלק מהבחורים "לבנים" מתייחסים לאתיופיות כמו לזונות,אני שומעת משפטים כמו "אתיופיות שוות" "חולשה שלי אתיופיות" זה די מעליב אותי בפאן האישי,כי אלה משפטים נורא מכלילים כי לא כל האתיופיות הן "שוות ויפות" וגם כי זה נשמע שאותו בחור שאומר את זה יצא עם אתיופית רק בגלל שהיא הפטיש שלו והיא מושכת אותו ברמה המינית והוא אף פעם לא יאהב אותה ולא יתחתן איתה וזה כל כך פוגע וכואב,אני לא רוצה לצאת עם בחורים שאתיופיות הן הפטיש שלהם ואני גם מתביישת להיות אתיופית עם כל הכאב שבדבר וממש עצוב לי להגיד את זה :( מה לעשות?! אני כבר מרגישה מתוסכלת מהחיים...