אני כועסת עליה כל כך בכיתי מלא והיא אפילו לא ביקשה סליחה ממש ״חברה״ טובה

היי אסק פיפל,
יש לי חברה ממש ממש טובה אנחנו לא הבסט אבל חברות ממש ממש טובות אנחנו גרות קרוב אחת לשנייה אז כל בוקר אנחנו נפגשות בתחנת אוטובוס בשבע וחצי ונוסעות ביחד לבית ספר...הכול טוב ויפה...
אבל היום זה היה פשוט נוראי! הגעתי לתחנה ב7:33 (בכל זאת קשה לקום בבוקר גם אני בן אדם) וממש מיהרתי בבוקר רצתי בכל הבית והתארגנתי ממש אבל ממש מהר כדי להספיק לתחנה ולא לתת לה לחכות לי וגם כדי שאני והיא לא נפספס את האוטובוס. אז בדרך לתחנה כתבתי לה הודעה בווצאפ ושאלתי אם היא כבר הגיעה לתחנה ועוד כמה זמן הוא מגיע והיא לא התחברה ולא ראתה בעיקרון וגם התקשרתי אליה והיא לא ענתה ואז התחלתי לדאוג כבר אולי קרה משהו ודיברתי עם אמא שלי בווצאפ והחלטתי להישאר שם לחכות לה עוד, בינתיים כבר עבר האוטובוס שבא כל 20 דקות (שתבינו שאני מוותרת על הסעות עם אמא שלי בבוקר גם כדי לנסוע איתה וגם כדי לא להתריח את אמא שלי למרות שבימי שישי היא לא עובדת) וחיכיתי וחיכיתי וכבר 7:50 ואני אאחר על בטוח והיא לא עונה לי בכלל ואז אמרתי לאמא שלי-שהיא לא עונה ואמא שלי אמרה לי לחזור ושהיא תסיע אותי ובדרך הבייתה מהתחנה (7:55 בערך) היא (החברה שלי) ״נזכרה״ להודיע לי שהיא לא תגיע לתחנה.
מכיוון שאני מכירה את אמא שלה (טוב מידי אפילו) הבנו ישר אני ואמא שלי שאמא שלה אמרה לה לא לענות לי כדי שאני לא אבקש לנסוע איתם. וזו אפילו לא תרחה בשבילי אני פשוט מגיעה למתחת לבית שלה ובמקום להסיעה רק את הבת שלה היא מסיעה עוד מישהי. היא אפילו לא צריכה לעבור בבית שלי לאסוף אותי, אני באה אליה. אה ואגב אמא שלי מסיעה אותי ואותה כמעט כל יום בחזרה מבית ספר תוך כדי שהיא בעבודה. אמא שלה פשוט כל כך מגעילה אני ואמא שלי יודעות את זה כי קרו לנו עוד מקרים כאלה איתה בשנה שעברה...
עכשיו: לא מספיק שמיהרתי בשבילה ורצתי לתחנה בהתחשבות בה, אני מסיעה אותה כמעט כל יום בחזרה מבית ספר, סיננה אותי ולא ענתה לי מלא זמן, פיספסתי בגללה את האוטובוס וכל זה רק בגלל שאמא שלה לא רצתה להסיע גם אותי בלי סיבה ברורה.
אמא שלי הסיעה אותי ובדרך דיברנו על זה והייתי ממש עצבנית אבל ממש! איך היא יכולה לעשות לי דבר כזה?! לתת לי לחכות לה כמו כלב ברחוב ועוד לסנן אותי ולא להודיע?! בחיים לא הייתי עושה לה דבר כזה! בחיים!!! הרגשתי מנוצלת...שמנצלים אותי ואת אמא שלי בהסעות ואני אוכלת בסוף ח!א.
הגעתי לבית ספר ממש עצבנית וכבר על סף בכי מעצבים ושאלתי אותה (שהגיעה ממש שנייה אחרי אגב) למה היא לא הודיעה לי שהיא לא תבוא לתחנה, היא אמרה לי שהיא הודיעה לי שבימי שישי אמא שלה מסיעה אותה אבל הכול בסדר לא קרה כלום והכול מאחורינו... עכשיו בכלל התעצבנתי! איך היא מעזה לשקר לי?! רק אתמול הזכרתי לה שתהיה בשבע וחצי בתחנה והיא אמרה שהיא יודעת!!!
ואפילו לא ביקשה סליחה על זה שבגללה נשארתי ברחוב כמו כלב! לא יכולתי יותר הייתי ממש אבל ממש עצבנית כבר ונמאס לי אז הלכתי לשירותים והתחלתי לבכות...הוצאתי הכול את כל העצבים בבכי...שתי חברות שלי באו אלי (הבסט שלי אחת מהן) ועזרו לי והרגיעו אותי והחלטנו להמציא שממש כואב לי הראש ובגלל זה בכיתי... במהלך היום לא דיברנו הרבה.
כל הזמן במהלך היום הייתי על סף בכי ולפני שהלכתי הבייתה אמרתי לה ביי היא אמרה גם לי וראיתי שהיא יוצאת עם הבסט שלה ואמא שלה הסיעה את שתיהן בעיקרון...דיברתי עם אמא שלי בדרך הביתה ופתאום התחלתי לבכות וכל הדרך הביתה בכיתי פשוט לא הצלחתי להפסיק ובבית סיפרתי הכול לאמא שלי והצדיקה אותי והיא מדהימה היא גם הרגיעה אותי והכול הרבה יותר טוב...ועכשיו גם הכול בסדר...אתם חושבים שהתגובה של הבכי הייתה מוגזמת? מי צודק בעניין? מה עליי לעשות??