נמצא עם חברה שלי הראשונה כמעט שנתיים אבל רוצה לנסות עוד

באופן עקרוני הייתה לי חברה אחת לפניה ל3 חודשים והיא בקושי הייתה מסוגלת לדבר אליי (בישנית לא מהעולם הזה בקושי התנשקנו) אז אני לא מחשיב אותה למערכת יחסים.

עם החברה הנוכחית שלי שהיא מבחינתי גם הראשונה אני כמעט שנתיים מגיל 16. למדנו באותה הכיתה ובאותן המגמות ואנחנו נמצאים ביחד הרבה.(למרות שהיא התגייסה לא מזמן). המצב שלנו הוא טוב היינו הראשונים בהכל אחת של השנייה,סקס,חוויות והכל. היו לנו הרבה ריבים בחודשיים האחרונים והתחלתי להבין שזה כנראה קשור לרגש שאני מרגיש שהיא אולי לא הבחורה המושלמת בשבילי ואני לא סגור עליה ב100%. היא באמת מדהימה ואני נורא אוהב אותה. מבחינתה אני כן המושלם שלה, אם בתחילת הקשר היא אמרה שזה מוזר להישאר בתוך מערכת יחסים אחת לכל החיים היום היא בטוחה בי ב100%. אבל לי הועלו ספקות, יש חלקים בהתנהגות שלה ובאופי שלה שפתאום לי נראים לי נכונים עבורי. אני עובר שינוי עצמי גם ומחפש להיות האדם הטוב ביותר שאני יכול ואולי בגלל זה אני מרגיש ככה. חשוב לי גם להגיד שהמערכת יחסים שלנו פגעה לנו בהרבה דברים וחלק מהם זה המעגך חברים שהיה לנו, במיוחד בחבר הכי טוב שלי בזמנו שאני הזנחתי אותו ושכן רציתי להיפגש איתו על הזמן של להיות איתה היא כעבה ונעלבנ ועשתה סיפור ובחרתי בה.. (החבר הזהכבר לא רוצה להיות איתי בקשר והוא לא ממש חיבב את חברה שלי אףפעם..). חשוב לי לציין שאני מרגיש שהאופי שלה לא בהכרח מתאים לי בדברים הקטנים כמו העמדה שלה לגבי גיוס לצהל, האינטלגנציה הרגשית שלה שלט מפותחת תמיד והיא לא תדע להגיד את הדבר הנכון. אם זה הקטע בסקס שלקח לי הרבה זמן לשכנע אותה גם לתת לפעמים רק מעצמה ולא רק לדעת לקבל. ואם היית צריך ללמד אותה שהיא צריכה לבוא ליציאות עם החברים שלי גם אם היא לא הכי מתחברת אליהם ולדעת להשתלב. וכמובן לא לכעוס אם אני מעדיף להיפגש עם חבר לפעמים או להתאמן...

למרות שאני כן רואה איתה עתיד וילדים ואני אפילו מדבר ויוזם הרבה שיחות על זה בהדדיות מוחלטת אני מרגיש שאני לא יכול לדעת אם היא הבחורה הכי נכונה בשבילי. הרי אנחנו רק בני 18.. אני מרגיש רגש פספוס, אם אני לא אנסה לעולם עם אחרות...אולי מישהי תהיה יותר טובה אולי אני אוהב אותה יותר. אולי היא תהיה מאלה שתתחשב באופן אוטומטי במעגל החברים שאצור לי מחדש ותדע לעשות את הדבר הנכון?

כבר אמרתי לה הכל כמובן בכינו והיה קשה. ביום אחד אני רוצה להיפרד ונפרדתי(והיא שכנעה שנחזור) ויום אחר אני כן רוצה שאני אתן לזה צאנס ונחזור. היא נוסעת לטיול עם המשפחה והיא אמרה שהיא תחזור היא רוצה תשובה ברורה ממני מה הכוונות שלי ומה אני רוצה והיא כבר קיבלה את "רוע הגזרה" שניפרד למרות שהיא אוהבת אותי וקשה לה..

נורא קשה לי לחשוב שאני אפספס את אהבת חיי והיא תהיה של מישהו אחר והתסריט הטוב. שכן איכשהו יכול לקרות כבר לא יקרה ולא נחזור. אולי אני לא אמצא מישהי כמוה וטעיתי? ומה אם במשך השנים אתהה אם עשיתי טעות שלא ניסיתי עוד ואני ארגיש פספוס חזק...? מה לעשות אני באמת מתחרפן ואני לא יודע מה לעשות עם עצמי.. אני רק בן 18 והחיים עוד לפניי(אפילו לא התגייסתי עדיין). אני נורא מבולבל ומפחד מכל החלטה לכאן או לכאן אני אוהב אותה ואת המשפחה שלה ואני מרגיש שאני יוצא חרא שאני נפרד.. מה לעשות?