יומולדת 16 - לא רוצה לחגוג...

היי לכולם :) תודה לכל מי שיקרא, יגיב, יעזור ויענה על הסקר למטה :)
כל השמות שציינתי בשאלה והתאריכים אמיתיים לגמרי.
אז ככה: ב-9/12 (בעברי י״ב בכסלו) אהיה בת 16, אבל אני לא רוצה לחגוג...
אני חלק משלישייה נולדנו בהפרש שלוש שניות (2 בנות ובן - אופיר [שמי במציאות-הבכורה] תאיר אחותי באמצע ודביר אח שלי אחרון).
תאיר תמיד הייתה יותר מקובלת ממני ויותר חברותית ממני.
לי אין חיי חברה שופעים כי אני מעדיפה להיות לבד עם עצמי וקשה לי ולוקח לי זמן להיפתח לאנשים ואין לי ממש ביטחון להיות עם אנשים ככה שגם אם אני יוצאת לאנשהו אני לא מדברת בכלל או שאני בפלאפון... אל תגידו לי לעזוב את הפלאפון כי אני לא יודעת לפתח שיחות....
בנוסף, לימודים זה משהו שמאוד חשוב לי (אפשר לומר שאני מצטיינת עם ציונים גבוהים 5 אנגלית, מתמטיקה וביולוגיה) ואני מעדיפה ללמוד במקום לצאת...
בנוסף, אני בכיתה י׳. ובכיתה ט׳ הייתי עצובה מאוד ובדיכאון כי לא הצלחתי במתמטיקה (הייתי הקבצה א׳) ובכיתי מלא ורציתי רק להיות בחדר עם עצמי. היו לי שיחות במהלך השנה עם היועצת והמורה למתמטיקה והמחנכת על המתמטיקה והלכתי פעם אחת לפסיכולוגית (היועצת החליטה שאלך וההורים שלחו אותי כי היא הייתה מחרפנת אותם עוד יותר אם לא...) ודיברתי איתה על הנושא של מתמטיקה (כמובן בכיתי) ואחרי פעם אחת לא הלכתי אליה או לאף פסיכולוג/ית אחר/ת. אני לא מאובחנת עם דיכאון או משהו אבל קראתי בגוגל איך לזהות דיכאון, מה התסמינים ואיך זה בא לידי ביטוי (עצב, בכי ומצב רוח לא טוב, התבודדות). יש לי גם מורה פרטית (בלי הגבלה כי חשוב להורים שלי שאני אהיה שמחה ומאושרת ולא בדיכאון, וכדי שזה יקרה אני צריכה להצליח). חשוב להדגיש שהם לא לחצו עליי להיות מצטיינת בלימודים - כמובן שחשוב להם שאני אצליח אבל אני יותר נכון מלחיצה את עצמי ולוקחת רסקיו כדי להפחית את הלחץ...
ככה שהדיכאון בכיתה ט׳ פגע לי בחיי החברה עוד יותר. אני עכשיו חמש יחידות מתמטיקה ובינתיים אני מסתדרת וממשיכה עם המורה הפרטית ואין דיכאון. :) :)
וגם בילדות המשפחה שלי עשתה עליי חרם כשהלכנו אליהם בשבתות (תאיר אחותי, דביר אחי, נהוראי בן דודה מצד אבא, הודיה האחות של נהוראי בת דודה מצד אבא) מגיל 8 או 9 עד 14 וחצי בערך... לא רציתי ללכת לשם אבל לא יכולתי להישאר בבית... כמובן שלא היה יום שלא בכיתי... בכיתי פעם אחת כי הם פגעו בי ואז הם אמרו: ״איכס זה מגעיל שאת מנגבת את הדמעות עם החולצה״ ולא היה לי ברירה אחרת אפילו טישו לא נתנו לי!!!! (לדוגמא הם יום אחד החליטו לשחק איתי בכדור. הכדור התגלגל והיה תורי להביא אותו אז רצתי המון כי הוא התגלגל הרבה וכשחזרתי להמשיך לשחק כולם הלכו ונשארתי לגמרי לבדי בוכה ברחוב. איש אחד בא ושאל אם אני בסדר ואמרתי כן... לאיש זר אכפת ממני ול׳׳משפחה׳׳ שלי לא!!!! :( )
היו כמה פעמים שתאיר, דביר ונהוראי החליטו לעשות חרם על הודיה לשבועיים שלושה בערך... אני הייתי איתה ולא הסכמתי להשתתף בחרם כי אני יודעת איך זה מרגיש ולא רציתי שהיא תעבור את זה גם... אז היינו מעבירות את הזמן ביחד... עכשיו היחס שלהם כלפיי ממש בסדר הם התבגרו והכל ולא פוגעים בי (הם לא ביקשו סליחה אמיתית אף פעם... רק ביום כיפור זה היה ״סליחה אם פגעתי״ ולא ״סליחה על החרם בילדות ואם פגעתי״... סלחתי כי אני בן אדם סלחן בלי לנטור טינה אבל הצלקת שהם עשו לי עדיין נמצאת שם... אני לא מצליחה לשכוח את זה... :( )
בקיצור, אין לי חיי חברה וכישורים חברתיים בכלל ואני לא רוצה לחגוג כי בטח יעשו מסיבה לשלושתינו כול החברות והחברים, ואני לא רוצה להיות שם כי אני בטוחה שעושים את זה רק לתאיר ולדביר, ולי סתם עושים כי אני חלק מהשלישייה... אם לא הייתי חלק מהשלישייה בטוח אף אחד לא היה מתייחס אליי... חשבתי להגיד שאני חולה, אבל אז יכול להיות שיבואו אליי הביתה ויראו ששיקרתי... מה לעשות? תודה לעוזרים :)