איך נפטרים ממבטא ומשפרים את הדיקציה?

היי, עליתי לארץ בגיל 9 (אי שם בשנת 2003), ומאז עבר עשור. עליתי ארצה ולא ידעתי את השפה בכלל, ואילו עכשיו אני יודעת אותה ברמה של שפת אם. זה הזמן להגיד שאני יודעת רוסית ועברית באותה מידה, כלומר אני יודעת לכתוב, לקרוא ולדבר מעולה. אין לי בעיה לראות סרטים ולקרוא כתוביות מהר, אבל מצד שני אם אני צריכה לקרוא משהו בויקיפדיה אני תמיד מעדיפה לקרוא ברוסית.
אני מאוד שיפוטית כלפי עצמי, אבל יש משהו שרודף אותי מאז ומתמיד - הקול שלי כשאני מדברת בעברית. זה אפילו לא מבטא, אני קוראת לזה "קול רוסי". זאת אומרת כשאני מדברת בעברית זה לא נשמע כאילו עליתי ארצצה אתמול חחחח, אבל מצד שני אני לא נשמעת כמו מישהי שהיא וותיקה בארץ. ולמה קול רוסי ולא מבטא? כי בארץ יש כאלה שנולדו כאן או שעלו לארץ בגיל קטן, ויש להם "קול רוסי". אני משווה את הקול שלי לשלהם, ואני לא רואה שום הבדל. כאמור, אני מגיל 9 בארץ והם מגיל 4-5 או אפילו נולדו פה, אלה שאני מדברת עליהם. אז מה זה? למה יש כאלה שנולדו בארץ ויש להם קול רוסי או אפילו מבטא? איך נפטרים מזה? זה הרס לי את החיים..... ריסק לי את טיפת הביטחון העצמי שהייתה לי.... עכשיו, אחרי 10 שנה בארץ, המבטא שלי כמעט נעלם, אבל בשנים הראשונות אני סבלתי הרבה בגלל זה. ניסיתי כל הזמן להסתיר את העובדה שאני עולה חדשה, לא הצליח לי כל כך, הסתכלו עליי מוזר, דיברו עליי מאחורי הגב...
נגיד עכשיו, אם אני פוגשת אדם חדש, כמעט ואין סיכוי שהוא יעלה על העובדה שאני רק 10 שנה בארץ (קצת ביחס לעליה הגדולה). למה? קול רוסי - כלומר, שומעים שאני מדברת טוב, השפה גבוהה (אוהבת שפה רהוטה, דרך אגב)... נגיד יאנה פרופיז למי שמכיר (יש לה ערוץ ביוטיופ), באחד הסרטונים היא אמרה שהיא מגיל שנתיים בארץ, ובאמת כמעט ואין לה מבטא... אפילו אפשר להגיד אין לה. אוף, הלוואי עליי...
בתיכון בכיתה שלי הרבה הציקו לי, כי אף אחד לא ידע כמה שנים בדיוק אני בארץ (חשבו שהרבה יותר מ10). הקטע הוא שאני יודעת את השפה גם ככה טוב והציונים שלי גם ככה מעל 90, וכולם ידעו שאני מקבלת תוספת של 10 נקודות לציון במקצועות ההומניים. לרוב יצא לי שקיבלתי מעל 100, שזה המקסימום. זה היה מצחיק לראות אותם מתעצבנים חחחח הם חשבו שקיבלתי את המעמד עולה שנתן לי בונוסים בדרך לא חוקית...
לגבי דיקציה - הייתי בהתחלה בגן רגיל, אבל גן חובה עשיתי בגן מיוחד לילדים עם בעיות תקשורת, בקיצור גן מיוחד שהילדים מטופלים שם אצל קלינאי תקשורת. זה היה ב-2001, אי שם בגיל 6. אין ספק שזה עזר לי. אבל אני לא בטוחה, כי דיקציה טובה לא באה לי כל כך בקלות. זאת אומרת בשביל לדבר כמו שצריך אני צריכה להתאמץ וממש לשים לב למה שאני אומרת... אם אני לא משקיעה במה שאני אומרת, אז יוצאת לי דיקציה גרועה... נגיד בבית אני לפעמים לא משקיעה בדיבור, אז לפעמים המשפחה שלי כל הזמן שואלת אותי מה אמרת לא הבנתי כלום וכו'.

הקטע הזה של מבטא ודיקציה זה נושא שמאוד מעסיק אותי, הוא השפיע על החיים שלי, עיצב את האישיות שלי. קול ללא מבטא ודיקציה מושלמת הפכו להיות החלום שלי, רק שבינתיים אני לא לגמרי מגשימה את זה. אם שומעים מישהו שעלה ארצה לפני שנה-שנתיים אותי - הבדל לפנים, אבל עדיין יש בי קמצוץ של "קול רוסי". לעזאזל. זה מגיעה לפעמים למקומות ממש רחוקים, נגיד שמעתי ששאול מופז עלה לארץ בגיל 9 (כמוני), אז מה זה אומר? שכשאני אגיע לגיל שלו רק אז אני אפטר מהמבטא? או יותר מוקדם? מצד שני נראה לי מבטא זה בעיה שהרוסים יותר סובלים ממנה מאשר עולים ממדינות אחרות, אז זה אומר שאולי אני לא אפטר מהדרעק הזה בכלל או לפחות לא כל כך מהר. זה גם מוריד לי ביטחון עצמי בדייטים, אני כל הזמן אוכלת סרטים שלא ירצו אותי בגלל זה, אני לא מבינה איך אנשים מקשיבים לי וזה לא מטריף אותם וכו'. ממש שולט לי בחיים.
זה נורמלי שבן אדם מתאמץ בשביל שהדיקציה שלו תהיה בטופ? נגיד אם אתם לא שמים לב למה שאתם אומרים, יותא לכם לפעמים שלא ממש ברור מה אתם אומרים? אם יש מישהי שאני מקנאה בה רצח בגלל הקול הדיקציה שלה, היא ללא ספק נועה תשבי. הלוואי עליי כזאת דיקציה וכזה קול מושלם (או לפחות אחד מהם).

דרך אגב, אח שלי מגיל 11 בארץ ולו דווקא יש מבטא יחסית חזק. כלומר, לי יש שאריות מבטא (מקווה בשקרוב יעלמו) ולו יש מבטא יחסית חזק.

אז איך נפטרים ממבטא? האם גם אתם צריכים לשים לב למה שאתם אומרים, כדי שיהיה ברור מה אתם אומרים? האם קלינאי תקשורת יכול לעזור עם מבטא, או שזה כבר לא קשור לתחום שלו? אם יש כאן מישהו שהתמודד עם העניין הזה של מבטא + דיקציה, אני אשמח לשמוע את דעתכם.