איגיAsk היי :) אז כמו שהבנתם אני בארון ואני לא רואה את עצמי יוצא בקרוב...
אני מבין שיהיה הרבה יותר קל להכיר אנשים כשאצא מהארון, ואני בטוח שהמשפחה וההורים יקבלו את זה ממש סבבה, אבל אני קצת מפחד לצאת.
אח שלי, ובני דודים שגדולים ממני, כבר שאלו אותי כבר כמה פעמים אם אני חושב שאני בקטע של בנים, אמרתי (שיקרתי) להם שלא. חוץ מזה, יש לי חברים טובים מאוד, בעיקר ידידות, אבל גם כמה חברים בנים שאני מכיר מגיל צעיר, שיקבלו את זה בקלות, מאמין שחלקם כבר יודעים באיזשהו מקום שאני הומו.
נראה שאין דבר שעוצר בעדי לצאת מהארון בעצם, אבל אז נשאלת השאלה- לצאת מהארון רק בשביל שיהיה לי סיכוי להכיר מישהו? זה השיקול הנכון ליציאה מהארון?
היה איתי ילד בשכבה שיצא מהארון, הלך למצעדי גאווה וכל זה, ויש לו עכשיו חבר כבר מלא זמן, אני מסתכל מהצד וממש מתבאס (אבל שמח בשבילו ממש!). הייתי רוצה להיות במצב כמו שלו.
מה שהביא אותי לכתוב כאן, זה מישהו שהכרתי. זה קרה לי כבר פעם אחת, שנדלקתי על מישהו בהגזמה ולא יכולתי להפסיק לחשוב עליו איזו שנה, עד שנגמר בית הספר בערך. מיותר לציין שלא עשיתי עם זה כלום.
בקיצור, קשה לי להאמין שהמישהו החדש הומו או בכלל מודע לקיומי, אנחנו נמצאים באיזושהי מסגרת ביחד אבל לא יצא לנו להכיר ממש. כל פעם שאני רואה אותו יש לי פרפרים בבטן, ואני חושב עליו כל יום כל היום.
אני יודע שכתבתי מלא אז אני אתמצת: אני הומו, אני מת לזוגיות, ומעדיף בינתיים לא לצאת מהארון. מה לעשות? איך אפשר להתקדם מכאן?
תודה מראש לעונים!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2026