כמעט שנה וחצי עם בחור, מדברים על חתונה אבל אני עדיין לא סומכת עליו בגלל ההתנהגות שלו בהתחלת הקשר

הכרתי את חבר שלי בצבא לפני כמה שנים, הוא מצא חן בעייני ומההתנהגות שלו שם חשבתי שהוא מתאים לי מבחינת האופי ומה שאני מחפשת. הייתה לו חברה במשך כחמש שנים ושנה אחרי שהם נפרדו קרה מצב בו יצאה לנו האפשרות ונהיינו ביחד.
באופן כללי אני יכולה להעיד על עצמי שאני בחורה שמחפשת קשר רציני ומחייב, תמיד הייתי מאלו שמחפשות את האחד ואת השקט שלהן. היו לי המון מערכות יחסים קצרות ואני חושבת שזה בגלל שלא הצלחתי לסמוך על הצד השני כי לא היה לי את הרקע עליו. איתו זה היה שונה.. היה לי את הרקע עליו והייתי בטוחה שהוא בחור רציני, טוב ועם סיכוי למערכת יחסים טובה ובריאה.
מכיוון שהוא החבר הראשון שגם לקחתי ברצינות אני באמת הייתי מחוייבת אליו, רציתי באופן נואש שזה יצליח. אבל הוא היה בראש של "פרפר". הוא עדיין חיפש ועדיין היה פתוח להצעות אחרות. הוא לא בגד בי אף פעם אבל בחודשים הראשונים לקשר הוא פלרטט עם אחרות... חשדתי וזה שיגע אותי.
חודש לאחר שהתחלנו, ערב אחד הוא יצא עם חבר שלו שהביא את ידידה שלו. הם ישבו בבר. למחרת הוא סיפר לי שהוא והיא התנשקו ושיכל להיות יותר אבל הוא עצר את עצמו בגללי, כי הוא ידע שזה יפגע בי.
הייתי בהלם... אבל הצלחתי (בערך) להתגבר על זה ולהמשיך הלאה בגלל שאמרתי לעצמי שזה טרי ועשה לי את זה שהוא היה כנה איתי. אבל לא מזמן גיליתי שהוא המשיך להתכתב איתה חודשים אחרי.. אפילו כשהייתי בחו"ל ורק חשבתי עליו, באותו זמן הוא התכתב איתה ואפילו שלח לה תמונה ששלח לי... יותר מעליב ופוגע מזה?
עכשיו הוא לא עושה את הדברים האלה.. דיברנו על זה המון. הבהרתי לו מה אני מצפה ממנו... אני פשוט לא מסוגלת לחשוב עליו עם אחרות, זה מגעיל אותי. הוא מצד שני כל הזמן אומר שאין לו בעיה שאהיה עם אחרים כל עוד כמובן גם לו תהיה הרשות להיות עם אחרות. זה מרתיח אותי. טוען שהחברה שלנו מגבילה אותנו והמונוגמיות זה משהו שהרוב עושים ובגלל זה הוא מסכן שהוא חושב ככה. אמר שהוא רוצה אותי ובגלל שאני לא מוכנה לקשר כזה הוא מוותר על הצד הזה בו. בעקבות כל זה, לא יודעת אם אוכל להגיע איתו למצב של חתונה למרות שהייתי רוצה. יש בו הרבה דברים שאני אוהבת, הרבה דברים שאני לא אוהבת אבל זה הדבר שאני לא יכולה לוותר עליו. זה מחלחל אותי. בסופו של דבר אף אחד לא מושלם אבל אני מפחדת שאסגר עליו ואתעורר יום אחד למציאות בה הוא הוא אומר לי שהוא רוצה להיות עם אחרת ואני אתחרט על הבחירה בו. מבחינתי חתונה זה קדוש, ילדים זה יותר קדוש ואני רוצה בית שלם.
אני מגזימה בהרגשה שלי?