כן!
שלום לכולם ותודה שנכנסתם :),
אני תלמידה חדשה בבית הספר שלי, לומדת בכיתה ו', שנה אחרונה ביסודי שלאחריה אעבור לבית ספר אחר (חטיבת ביניים).
אחת מחברותיי הטובות באה אליי היום בבית ספר ואמרה לי, "**** חוגגת יום הולדת בפיצרייה, והיא לא הזמינה אותך. היא הזמינה את כל השכבה".
היא אמרה את זה בשמחה לאידי, ואני התפוצצתי מבפנים, אבל רק חייכתי ואמרתי בשקט "שיהיה במזל טוב".
הסתבר לי ששני חברים נוספים שלי לא הוזמנו (בן ובת). הם דיברו עם החוגגת, והיא אמרה שלא בא לה להזמין אותנו וזו מסיבה שלה ובא לה לשמוח עם מי שבא לה ולנו אין זכות לומר לה להזמין אותנו. זה אפילו לא היה יום הולדת, התאספו בפיצרייה וכל אחד שילם מכספו על הארוחה שלו.
אני ושני החברים שלי החלטנו לבוא על אף שלא הזמינו אותנו ופשוט לשבת בשולחן אחר. אני מהתחלה חשבתי שזה סתם רעיון טיפשי, ואם לא רוצים אותנו- אז בשביל מה לבוא ולהתגרות בהם ובגורל שלנו.
הגעתי עם החברה, החבר כבר חיכה. התחילו לרדת עלינו שבשביל מה באנו ואנחנו סתם עושים לעצמנו פאדיחות.
החברה שהייתה אמורה לשבת איתנו אמרה שהיא מעדיפה לשבת עם החברים שלה ועשתה לנו פרצופים בנוסח "חבל שבאתם". אף אחד לא רצה שנשב בשולחן של היום הולדת, הרגשנו נבוכים, ויצאנו דפוקים.
אמא של החוגגת ראתה שאנחנו על סף דמעות ובאי חוסר חשק מופגן אמרה לכמה מהילדים לעשות לנו מקום.
אחד מהידידים שלי אמר לי, "בכלל לא הזמינו אותך, אז למה אחרים צריכים להצטופף בגללך? עופי מפה!"
כולם צחקו. הוא זרק עליי חטיפים וירד עליי. הרגשתי מושפלת. דחפו אותי בכוונה. ירדו עליי. הרגשתי מגעיל.
חתכתי בסוף הביתה עם איזה תירוץ שלא נראה לי שאף אחד קנה. אני יודעת שאני אשמה. אני באמת אשמה?
בחיים אני לא הולכת יותר לימי הולדת, אני בעצמי לא אחגוג יותר, יש לי טראומה לכל החיים והיום הזה הספיק לי!
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025