לא הולך לי בקשרים חברתיים הרבה זמן. אשמח לעזרה

השעה 21:40 סופ"ש בדיוק סיימתי ללמוד למבחן ראשון בתואר במשפטים. אחותי היחידה והקטנה ( בת 15 ) יצאה למסיבה עם חברה טובה במרכז ת"א. הוריי יושבים לראות טלוויזיה ואני החלטתי לצאת להתאוורר בחוץ בשכונה " לעשות סיבוב קצר ולחזור? או לשבת באיזה מסעדה " התלבטתי עם עצמי. בסוף החלטתי להיכנס לאיזה סושי בר. ישבתי על הבר הזמנתי רול של סושי מטוגן . סביבי חבר'ה צעירים שבאו לחגוג את הסופש
בדיוק בגלל הרגע הזה התלבטתי. כי כן זה כואב, זה כואב לראות את כולם בגילך ( 21 + שמחים נהנים עפים באוויר עפים על החיים ואת לבד על הבר עם רול של 8 סושי. מיותר לציין שסביבי כל השולחנות היו מלאים באנשים שבאו יחד. ואני היחידה שבאתי לבד. כאילו שמו לי את המציאות מול העיניים ואמרו לי " לך אין חברים, אף אחד לא אוהב אותך אף אחד לא רוצה בחברתך, את בודדה, כולם יחד ואת לבד, בדד " וזה באמת כך. לצערי זאת המציאות שלי לא נגמרת. המציאות שלי כבר 12 שנים, המציאות שאין לי מושג איך לצאת ממנה וכמה שניסיתי לא הצלחתי. זה התחיל מהיסודי, כשעשו עלי חרם וכמובן שאף אחד לא רצה להיות בחברתי. אז דאגתי לתת לעצמי תרוצים שנשמעו דיי טוב " בתיכון יהיו לך חברים " וכמובן שזה לא קרה. בתיכון אומנם החרם נפסק אבל חברים? ממש לא! שם גם התחיל הכאב הגדול פתאום כולם יוצאים נהנים מבלים סופ"ש ואת? את תקועה בבית עם המחשב! ואז דאגתי לתת לעצמי תרוצים שבצבא יהיו לי חברים. הפעם? הפעם גם ניסיתי להכיר חברים חדשים בצבא אבל כל ניסיון לא צלח. מלבד ניסיון אחד אבל אותה חיילת גרה באילת . ואני בת"א. אז? לא מסתתדר. ניסיתי גם מחוץ למסגרת הצבא, בחוגים ופעילויות אבל כמובן שלא עבד.
ואז נתתי לעצמי תרוץ יותר טוב תשחררי תתחילי ללמוד באוניברסיטה בטוח תכירי חברים חדשים אז הרי מובטח לא? בטח תכירי איזה סטודנטית חמודה תלמדו יחד, זה המתכון להכיר חברות חדשות לא? וזה לא קרה. פה אפילו קיבלתי לא ישיר. ישיר וחד
לפני שבוע הסתיימה לנסו סדנה משותפת עם הפקולטה לראיית חשבון. אחת הסטודנטיות בפקולטה לראיית חשבון הייתה ממש מקסימה לפחות כך הרגשתי. ישבנו ביחד לאורך כל הסדנא.. היא עזרה לי ואני עזרתי לה בתרגילים.. למדנו יחד והיה ממש כיף. הרגשתי שוואלה אולי סופסוף מצאתי חברה. ומה בסה"כ ביקשתי? להיות מלכת הכיתה מוקפת חברים? לא. סה"כ ביקשתי לעצמי לגדול מ- 0 חברים לאיזה 1-2 חברות טובות. הרגשתי שאותה סטודנטית היא התקווה שלי. אבל אז הסתיימה הסדנא. שלחתי לה ווטסאפ " היה ממש כיף ללמוד איתך, את מקסימה מאוד. והמון תודה על העזרה. אם את רוצה אפשר להיפגש בסופ"ש או משהו אם בא לך " אחרי חצי קיבלתי ווטאספ חזרה התרגשתי מאוד הייתי בטוחה שמהווטסאפ הזה תוולד פגישה ראשונה בדרך לחברות בדרך ליציאה שלי מהבדידות מסטטוס " הדחויה שאף אחד לא אוהב " ולצערי טעיתי הווטסאפ שהיא שלחה לי חזרה " אמממממ לא ניראה לי. בכל אופן היה נחמד ושיהיה המון בהצלחה " והינה עוד ניסיון שלי לרכוש חברים שכשל. כאן כבר איבדתי את הרצון להמשיך. הבנתי שאולי לשיר ששרו לי בכיתה ו' " מי שונא את גילי יותר מכולם " ( על המנגינה של השיר " מי אוהב אותך יותר ממני " ) יש הצדקה ואולי באמת כולם שונאים אותי. הרי איך זה יכול להיות שכל ניסיון שלי ליצור קשר כשל. הפעם כבר אין לי תרוצים. מה אני יתרץ לעצמי " טוב נו תהייה אמא תכירי חברות אמהות של הילדים שלך? בימי שישי אנחנו אוכלים אצל סבתא כל המשפחה . ויוצא שמיד אחרי הארוחה אחותי יוצאת . 2 בנות דודות שלי יוצאות ואני בת 21 נשארת יחד עם שתי קטנות בנות 7,9 עם ההורים שלי, דוד שלי ואישתו סבתא וסבא. זה כיף? ממש לא. כל זה גורם לי לשאול למה? למה דווקא אני? למה 12 שנה בלי חברים? לא מגיע לי קצת להתפנן? למה אף אחד לא אוהב אותי? מה אני מצורעת? האמת שהדבר שאני הכי רוצה זה חברים גם אני רוצה לצאת בסופש גם אני רוצה שיהיה לי עם מי לחגוג יום הולדת
גם אני רוצה שהטלפון שלי והווטסאפ יהיו ללא הפסקה גם אני רוצה לקבל ווטסאפ בסופש " אתה באה היום לסושי ? או משהו בסגנון " וזה לא קורה. 12 שנה של בדידות וכן זה כואב. ועוד יותר כואב שאת לא מבינה למה זה ? למה זה מגיע לך? שאת יודעת שעשית הכל וניסית ליצור חברויות וכלום לא אבד. שכבר אין לך תרוץ טוב לספר לעצמך העיקר שתחייכי. זה כואב. לא רוצה שירחמו עלי. אבל הייתי רוצה לשמוע ( אפילו מצעירים בגילי 21 + החבר'ה המקובלים מאלה שיוצאים כל סופש. למה לדעתכם אף אחד לא אוהב אותי? למה אף אחד לא רוצה בחברתי? למה כל ניסיון שלי לרכוש חברים כשל? ) ובכלל מאנשים אשמח לשמוע רעיונות איך להכיר חברים? כבר ניסיתי בצבא, באוניברסיטה, בחוג, בפעילות. וכדומה וכולם דחו אותי באופן גורף. !!!! אני גרה בת"א אז אם יש פה חבר'ה ( בנים ובנות ) בני 21-28 שרוצים להכיר יותר .. ( אבל לא מתוך אוויי את מסכנה נרחם עליך ) אשמח.