בוקר טוב! (או שלא עד שהשאלה תעלה לאתר...)
אתמול יצאתי לבלות עם חבר שלי (גם בן 18, אנחנו יחד חודש וקצת) ועלינו לרכב בשעה יחסית מאוחרת. בד״כ אני צריכה להיות בבית עד שעה מסוימת, והשעה הזו הייתה קרובה. הצעתי לומר לאמא שלי שהתעכבנו בדרך כדי שנרוויח עוד קצת זמן להיות אצלו בחדר. הייתי סמוכה ובטוחה שהוא יקפוץ על ההזדמנות, הוא תמיד נורא שמח שאני באה ומתבאס כשמגיעה השעה להיפרד. במקום זאת, הוא אמר שהוא קם מוקדם (למרות שממילא הוא הולך לישון מאוד מאוחר) ושלהחנות את הרכב לחצי שעה שתעבור נורא מהר וישר להתניע אותו שוב זה מיותר. אמרתי לו שיחליט בעצמו מה עושים, אע״פ שמאוד רציתי לבוא, אבל בשום אופן לא התכוונתי לומר את זה כשהרגשתי כל כך לא רצויה. הוא שאל המון פעמים אם אני רוצה, ושאם אני רוצה כמובן שזה מה שנעשה, אבל איך יכולתי לומר שכן? אני מאוד ביישנית ולצערי גם מתקשה להוריד לעצמי מהאגו. הוא החליט רגע לפני הפניה לחדרו שניסע אליי, ושאל כל הזמן אם בא לי לחזור אחורה, כמובן שעניתי שלא. כשחנינו ליד הבית שלי עלו לי דמעות ואני בטוחה שהוא שם לב לזה, כי הוא ביקש סליחה ואמר שאם בא לי ניסע לשם עכשיו, ושוב- כמובן שעניתי לא. רציתי לספר שנעלבתי, אבל אני לא מסוגלת לבכות ליד אנשים ואם הייתי מספרת לבטח הייתי פורצת בבכי. אני אמורה ללכת אליו היום, ואני לא יודעת מה לעשות, להתחיל סצנה ולא ללכת? ללכת ולספר לו שם? לספר בצ׳אט לפני? איך? מה אומרים בכלל? רוב הזמן נורא קל לי לשתף אותו במה שעובר עליי, אבל הפעם ממש נפגעתי מזה שלא רצה שאבוא כך שמביך אותי רק להזכיר את זה, זה גורם לי להרגיש לוחצת ונדבקת וריגשי ואני ממש לא הטיפוס הזה. זה בכלל כעס סביר או שאני מתנהגת בצורה ילדותית? אני באמת לא יודעת מה לעשות, אשמח לעצותיכם.
תודה רבה :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025