אחרי שהיינו חברות מהיסודי הן נטשו למרות שהייתי צריכה אותן

אז היי ותודה על ההזדמנות בכלל לשתף את זה איפשהו, זה דבר שיושב לי על הלב כבר חצי שנה וגורםלי לא להפסיק לבכות בכל הזדמנות.
היו לי 4 חברות הכי טובות בעולם מהיסודי, היינו החברות הכי טובות שיש , כל היןם כל הזמן ביחד, יושנות אוכלות נושמות ביחד, עד שרבתי עם אחת מהם בכיתה יא(אני עכשיו כיתה יב) ריב קטן ושטותי שגרם לכל אחת מאיתנו לאגו מטורף אחת לשניה, בהתחלה המשכנו להסתובב כחבורה ארבעתנו אבל לאט לאט זה הרחיק ופירק, ואז הם התחילו לצאת שלושתן בלי לקרוא לי וכל מיני דברים, כאילו היא גרמה לסכסוך, התעצבנתי נפגעתי ולא הסכמתי לדבר איתן יותר, אחרי בערך חודש שלא דיברנו הייתי צריכה אותן בגלל משהו שעברתי והייתי חייבת שמישהו יהיה כאן לצידי, ולפני שרבנו הפ תמיד היו כאן לצידי אז ציפיתי שהם יורידו מהאגו כמו שאני הורדתי ויבואו לעזור לי, התקשרתי אליהן ואמרתי להן שאני צריכה אותם , שיורידו מהאגו ויהיו פה בשבילי כי אני מרגישה לבד וצריכה את העזרה של החברות הכי טובות שלי, הם שיחקו אותה מתעניינות אבל זה היה ברור שזה לא בדיוק מעניין אותן אז נכנעתי ועברתי את זה לבד.
מאז אני מרגישה לבד לגמרי, מרגישה שאיןצלי אף אחד ואפילו אלה שהכי זמכתי עליהן לא פה בשבילי, יש לי כמה חברות אחרות אבל זה לא מתקרב בכלל למה שהיה איתן וכמה שניסיתי להחזיר את הקשר זה לא מצליח ולא יצליח, הן גם ניסו פעם אחת ובאו אליי וישבו איתי ודיברו על הכל ואמרו שבאלהם שנחזור להיות כמו פעם אבל גם אז זה החזיק יום יומיים של להסתובב ביחד ונהרס שוב, כאילו אנחנו כבר לא מסוגלות לשבת ביחד ולדבר ביחד בלי הרגשה של טינה וכעס. כל מה שאני מרגישה זה שאני מתה כבר לסיים את הלימודים ולעוף משם ולא לחזור למקום הזה בחיים, מרגישה שם לגמרי לבד בלעדיהם ומחפשת למי להידבק כל הפסקה מחדש, אפילו את יומולדת 18 , היומולדת שתכננתי עם החברות האלה שנחגוג בהכי מושלם והם תכננו פרט לפרט איך יהיה רותו יום, בסוף חגגתי פשוט בלצאת עם החבר (שבצבא אז גם הוא קצת תורם לתחושה של הלבד..)
בקיצור נמאס לי להרגיש לבד,ולהתחבר לאנשים אחרים זה לא אפשרי שאני ביישנית ברמות בקטע של אנשים חדשים כי לאנשים שלא מכירים אותי בדכ קשה להם להשלים עם האופי שלי, עם הציניות שלי ועם הבדיחות שלי ואני לא שולטת בזה זה מין משפטים ושטויות שבורחים לי בלי שליטה ואם אני לא אומרת אותם אני לא מרגישה אני...
בעיקרון רק רציתי לפרוק על כמה שאני מרגישה לבד, אבל יהיה נחמד לקבל עצות של איך להעביר תשנה הזאת בלי הדיכאון הזה יותר ולסיים אותה כמו שצריך