חרדת דייטים, ללכת לפסיכולוג?

היי, אז ככה. עד לפני כמה ימים הייתי יכול להגדיר את עצמי כבן אדם נורמאלי יחסית עד ששמתי לב שיש לי חרדה מדייטים.
אני אביא קצת רקע על עצמי.
אני כמעט בן 20, דתי. אוהב לצאת עם חברים, להיות בהופעות, לשבת באיזה בר וכו'
למדתי חלק מהיסודי עד כיתה ט' מעורב עם בנות בבית ספר חילוני.
היו לי ידידות בבית ספר וגם אחרי זה בתיכון הדתי שהייתי בו(הידידות בתיכון הכרתי מתנועת נוער שהלכתי אלייה)
הרבה פעמים הייתי מתבייש לדבר עם מישהי חדשה אבל אחרי זה זה עבר לי.
היום אם יש מישהי שמוצאת חן בעיני אין לי בעיה להתחיל איתה.
לפני כחצי שנה התחלתי עם מישהי וכשחזרתי הביתה היו לי בחילות נוראיות עד שהגעתי הביתה ופשוט הקאתי הכל.(לא שתיתי אלכוהול) הרופא אמר שזה קלקול קיבה וזה יעבור תוך כמה ימים אבל זה נמשך שבוע, לא שבוע של בחילות אבל שבוע של חוסר תיאבון.
אחרי שבוע שזה עבר לא התייחסתי לזה יותר מדי כי לא יצא מהקשר הזה כלום(כלומר לא נפגשנו) וגם כי הרגשתי כבר טוב ושיכנעתי את עצמי שזה קלקול קיבה.
אחרי כמה חודשים חזרתי להיות עם מישהי מהתיכון החילוני בווטסאפ (גרה בעיר אחרת) והחלטנו להיפגש לבד. היינו ידידים טובים, אז לא יודע אם אפשר להגדיר את זה כדייט גם לא ממש קראתי אותה אם היא יוצאת איתי סתם או בתור דייט . אבל זה לא מה שחשוב.
לא היה לי תיאבון לכלום! כלום!!
אז לקחתי אותה לגלידה חשבתי שזה יהיה לי קל לאכול את זה . ו.. אני מוצא את עצמי קונה גלידה וזורק אותה אחרי כמה דק כי היא מתחילה להינמס ואני לא יכול להכניס כלום לפה :/
יומיים אחרי הייתי עדיין עם חוסר תיאבון. לא זכור לי בחילות.

השבוע פגשתי מישהי מהעבר ואנחנו מתחילים לדבר ומעכשיו יש לי בחילות, שלשולים וחוסר תיאבון.

יש לי אפשרות פשוט לא לדבר איתה ועוד כמה ימים אולי זה יעבור לי התחושה אבל לא בא לי לפספס אותה בגלל זה. מצד שני לא רוצה לעשות פאדיחה אם ניפגש שאו שאני אלך להקיא או שלא יהיה לי תיאבון :/
יש לציין שאין לי בעיה לדבר עם בנות, לצחוק וכו
אפילו הדרכתי בתנועת נוער שנתיים אז לא נראה לי שזה קשור לביטחון עצמי כי אין לי בעיה לדבר מול קהל, להתראיין וכו.
(כשאני יוצא עם ידידות זה לא קורה לי בכלל)

אז אולי זה חרדה חברתית-חרדת דייטים. (קראתי על זה באינטרנט)

ואולי זה התגובות של הגוף שלי על לחץ.
(כשהיו לי מיונים לצבא אני זוכר שלא היה לי תיאבון בבוקר, וגם לפני מבחנים)

מישהו גם חווה את מה שתיארתי?
ממליצים ללכת לפסיכולוג :/ ?
או שאם זה לחץ ויש לכם טיפים..?
איך לספר להורים, כאילו, זה קצת מוזר ..
אני צעיר ולא בא לי להתקע עם הבעיה הזאת אני רוצה לצאת מזה!

תודה רבה לכל העונים :)