בתחילת התואר הראשון, מתלבטת האם להמשיך?

שלום לכולם/ן,

מתנצלת מראש על אורך השאלה שלי. יש בי צורך מאד גדול להתייעץ עם אנשים , לשמוע חוות דעת נוספות של אנשים, ולנסות להתחזק ולהתעודד.

בזמן האחרון אני מרגישה שאני עוברת משבר ואיני מצליחה להתאושש ממנו ולהרים את עצמי למעלה. אני יודעת שזה נשמע יותר מידי דרמטי, אבל אני מרגישה כמו אסירה בתוך תוכי, בתוך המחשבות שלי. מרגישה שאיבדתי כיוון בחיי ושליטה. משהו מרגיש לי תקוע ואני לא מאושרת.

אני בת 24, נשואה. לומדת באוניברסיטת תל אביב תואר כפול בהנדסה ובמדעים מדויקים.
בכל שנותיי בבית הספר הייתי תלמידה מצטיינת וחרוצה. למדתי במגמת אלקטרוניקה ומחשבים ואף המשכתי ללימודי הנדסאי מטעם בית הספר. סובביי תמיד ייעדו אותי ללימודים אקדמאים ובפרט ללימודי הנדסה, והרעיפו תשבחות. בצבא לא עסקתי והתמקצעתי בתחום כך שהוא נותר אפור מבחינתי וכל מה שהיה לי זה ידע תיאורטי בלבד מהתיכון ומההנדסאי.

הייתי דיי מבולבלת וחסרת כיוון ואז השתכנעתי ללכת ללמוד את התואר בו אני נמצאת כעת - שנה א' סמסטר א'. התואר נמשך 4.5 שנים וימי הלימוד הם א' עד ה'.

איני מאושרת, איני מוצאת את עצמי בין כותלי הפקולטה ובתואר ההנדסה. אני מאד מאוכזבת מעצמי, משום שבתיכון הייתי כל כך מעולה במתמטיקה ובתחומים הטכניים האלו אבל פתאום, אני לא מצליחה כלל. כל הרצאה היא סינית מבחינתי, התוכן מסרב להיכנס ולהשתרש במוחי, אני חסרת סבלנות, עצבנית ובמילה אחת – מתוסכלת. אני נמצאת בפיגור של כ5 שבועות בחומר הלימוד מחוסר זמן (אולי גם רצון?) בעלי עובד מ06 בבוקר ועד 20 בערב, ורוב האחריות של מטלות הבית הינה באחריותי ואיני מצליחה לשלב עם התואר התובעני.

בימים האחרונים אני מתחבטת ביני לבין עצמי, ושוקלת רבות על לעזוב את התואר אך מפחדת מהמשפטים הבאים שאשמע: "וותרנית" , "קצת קשה אז עוזבים?", "את אף אחד לא מעניין הקורסים בשנה א' בהנדסה, לכולם משעמם", "התפטרת מהעבודה, בזבזת מלא כסף על הלימודים האלו, ככה לעזוב ולוותר?" ועוד ועוד..

אני מרגישה שבאופי שלי אני אדם שאוהב לעזור לאחרים, לחלשים ממני, בעלת אינטליגנציה רגשית גבוהה, אמפתיה. התואר הזה לא מרגיש לי נכון ולא מתאים לי (לאו דווקא תואר זה ספציפית, הכוונה היא לכלל ההנדסות והמדעים).

אשמח, בבקשה, לעצה טובה, מילת עידוד, חוות דעת שיעזרו לי לבחור ולהכווין את עצמי.

אם הגעתם/ן עד כאן בקריאה - תודה רבה!