לא מצליחה להשתלב בשום מקום ולא יודעת מה לעשות

היי אז ככה אחרי הרבה זמן שלא רציתי לשתף אף אחד החלטתי לעשות את זה מהסיבות שאני מרגישה פשוט חייבת
אז עכשיו אני בכיתה ט בכיתה ז למדתי בבית ספר עם החברה הכי טובה שלי ואז החלטנו שבכיתה ח נלך לפנימייה ביחד ושכנעו את ההורים שלנו ובסוף הצלחנו והלכנו ביחד ושם אני פשוט הפקרתי אותה לא שמתי עליה בכלל והיא התחברה לילדים שהיה לי קשה להיתחבר אליהם ואני היתחברתי לילדים אחרים ופשוט החברות שלנו נאבדה אבל עדיין היינו באותו חדר ודיברנו פה ושם למרות שהיא הרגישה משהו לא בסדר וגם אני והבנתי שאני עושה משהו לא בסדר ושהיא חסרה לי והחלטתי לדבר איתה וביקשתי ממנה סליחה התחננתי אליה שאני מצטערת ואני בדרך כלל לא מתרגשת מדברים או בוכה אבל שדיברתי איתה לא יכולתי להיתאפק ובכיתי היא אמרה לי שזה בסדר ושננסה שוב לחזור להיות חברות וממש שמחתי וניסיתי הרגשתי שרק אני מנסה מכל הלב והיא לא זה לא עיניין אותה בכלל ואמרתי לה עוד פעם למה אני זאת שתמיד צריכה לרדוף אחריה שנמאס לי לעשות את זה אם היא באמת רוצה שנחזור להיות חברות שהיא גם תנסה וזה נמשך תקופה ככה בפנימיה והיה לי נמאס באיזה שהוא שלב הרגשתי שאיבדתי שם הכל איבדתי את החברה שלי החברה הכי טובה שלי מלידה כמו אחותי כל החיים היינו ביחד אף פעם לא רבנו היא ידעה עליי הכל את כל החיים שלי וגם אני עלייה והרגשתי שהרסתי את זה שרק אני אשמה בכל זה והיא עברה חדר עם בנות שלא סבלתי ובאותו יום פשוט הישתגעתי לא ידעתי מה לעשות לא מספיק מה שקורה בינינו גם לעבור חדר אחרי כמה ימים באמת איבדתי שם הכל נמאס לי שם בקושי היה לי עם מי להיות שם ממש הרגשתי אבודה בדיכאון ועברתי המון משברים בחיים והרגשתי שזה לא המקום בשבילי ושאני רוצה לחזור הביתה וחזרתי לבית אחרי 4 חודשים בערך חזרתי לבית ספר שהייתי בו שם היו לי חברות הן שמחו שחזרתי גם המורים אבל היו שם בנות שריכלו עליי כל פעם הן קינאו בי אני לא יודעת מה יש לקנאות בי הן אמרו לי את זה בעצמם שדיברתי איתם למה הן מדברות עליי והן לא סבלו אותי אני לא יודעת למה הן גם אפילו בקושי מכירות אותי וכל פעם שהיה משהו כיתתי או טיול הן תמיד רצו שאשר לבד והן הצליחו וגם שם לא היה לי טוב לפני זה שהייתי בבית ספר יסודי אחותי ובעלה אמרו לי שהם רוצים שאני יעבור לגור איתם בעתיד שזה עכשיו לא באמת האמנתי זילזלתי בזה אז עכשיו הם התחילו להגיד לי שזה באמת שחיפשו לי שם בית ספר ושהכל מסודר והם הבטיחו לי מלא דברים ששם יהיו לי והייתי מאושרת התרגשתי הייתי בטוחה ששם הכל חדש שהכל יהיה טוב שאמצע חברות טובות וסיפרתי את זה לאבא שלי וכולם היו בהלם שאני עוברת לשם ושאלו למה באותה תקופה היו כל מני בעיות בבית אז אחותי ובעלה אמרו שזה בגל הבעיות בבית וכולם אמרו שזה טוב שאני יהיה שם שאני יעבור לגור אצל אחותי בירושליים אחותי הגדולה כולם סומכים עלייה מכבדים אותה היא גאווה למשפחה ודוגמה לכולנו ואני אוהבת אותה אז ברור שאני יעבור לשם אז עברתי לשם עזבתי את כל מה שהיה לי בחיים בשניה ובום עברתי התחיל בית ספר כיתה ט לא מכירה כלום לא את המקום לא ילדים שום דבר ביום הראשון לבית ספר התרגשתי הייתי בטוחה שבירושליים יש ילדים טובים והם שאלו אותי שאלות וראיתי שלכל
הבנות יש חברה משלה מהגן מהיסודי ממש קשה להיתחבר אליהן ואני מרגישה דוחף הם כולם מעשנים שותים בשכבה אין ילדים טובים שאפשר לשבת איתם בכלל הבנות שם תמיד מחפשות לריב כל הפסקה זה צעקות ודיבורים על בנים אין לי בעיה לדבר איתם לזרום איתם אבל אני לא רוצה להיגרר אחריהם הם אפילו אומרים לי בואי תעשני בואי תיצאי חמישי וכל החרא אין לי בעיה לצאת איתם אבל גם אחותי לא מרשה לי לצאת בכלל לא יצאתי אפילו יום אחד שם וגם לא באלי להיגרר אחריהם אני באה ממקום אחר ומבית אחר אז בקיצור בבית של אחותי אני גיליתי המון דברים שאני לא מאמינה גיליתי את זה שהיא ובעלה רוצים אותי שם כדי לנצל אותי ואני באמת מנוצלת אני רואה את זה מרגישה את זה וכואב לי אחותי מתקשרת כל יום לאבא שלי מספרת לו דברים שאני בכלל לא עושה שאני לא לומדת שאני רק רוצה לצאת וזה לא נכון אני אפילו הוכחתי לה בציונים שלי אבל זה לא מספק אותה אני רבה איתה כל הזמן באלי לחזור לבית שלי למי שאני לחברות שלי מהשכונה לאחים שלי והכל טוב עכשיו בבית ואין לי מה לעשות שם בבית ספר אני מסתגרת בשירותיים ניסיתי לדבר עם בנות שאני מנסה להיתחבר אליהן וזה בכלל לא מזיז להן ואין לי כח לרדוף אחריהן כל היום וכל פעם שאני חוזרת מהבית ספר אחותי אומרת לי תנקי תבשלי תחליפי תיתולים תעשי ככביסה ואפילו אין לי זמן לימודים אני סיפרתי את כל זה לאחים שלי לאבא אף אחד לא מאמין לי לא רוצים לשמוע אותי זה נראה שטוב להם שאני פה סובלת יש ימים שבאלי למות פשוט ואני שאני מחליטה אז אני לא רואה בעיניים אני מרגישה תקועה לא יודעת מה לעשות אשמח שתעזרו לי