חברת ילדות רעה ושקרנית כפייתית, למה היא מתנהגת ככה?

יש לי חברה (או יותר נכון הייתה לי) שההתנהגות שלה פוגעת בי מאוד, לאחרונה החלטתי לוותר עליה- כדי להרוויח את הבריאות של עצמי. התעצבנתי ממנה המון פעמים בעיקר כי היא שקרנית מסלפת עובדות ומעגלת פינות בעזר אינטליגנציה חלקלקה.
אני כותבת באתר כדי להתייעץ איתכם - האם היא שפויה? האם המעשים שלה מכוונים כלפיי או שזו פשוט דרך שהיא סיגלה לעצמה כדי לשרוד עם 2 הורים מבוגרים איתם גדלה?.
לקח לי המון זמן לאסוף את עצמי ולכתוב את השאלה הזו כאן, גם עבר די הרבה זמן כך שאני לא זוכרת במדוייק את כל הפרטים אך הנושא עדיין מעסיק אותי, זה לא קל למחוק בנאדם שהיה חלק מהחיים שלי יותר מ 15 שנה.
ההרגשה הכללית שלי ממנה שהיא פשוט מורחת אותי ו"מערבבת" אותי בכל הזדמנות.
המון פעמים כשהיינו צעירות יותר (החל מגיל 16) היא הייתה ממציאה סיפורים הזויים ומשקרת שקרים שרק טיפש היה מאמין להם להורים שלה והם היו בולעים את זה - שקרים לגבי היעלמויות לא מוסברות, הסתבכויות עם כל מיני אנשים ובעיקר תירוצים מטומטמים כדי לחזור מאוחר או לא לישון בבית.
במשך השנים ראיתי ואף הייתי עדה (בתקופות שהיינו יותר בקשר) שהדרך התמודדות שלה היא כזו , היא משקרת ומעגלת פינות וכשמעמידים אותה במקום היא מאוד כועסת ומאשימה.
לעולם אי אפשר לקבוע איתה להפגש או לעשות משהו, גם לא קפה קטן אחה"צ ותמיד אני מרגישה אופצייה שניה.
מנגד היא תמיד עסוקה ותמיד יש לה תירוץ בשלוף.
באחת הפעמים חבר שלה שלח לי הודעות ושאל איך אנחנו מבלות כשהיא בכלל לא הייתה איתי ולאחר שאמרתי לה שזה שהיא מתנהלת כך זו בחירה שלה ושלא תערב אותי היא אמרה "כשאין לי כוח אליו אני אומרת לו שאני אצלך".
כשנותנים לה את היכולת לבחרו ולקבוע היא תבחר להפגש בבוקר בשעה מוקדמת וכמעט ברוב הפעמים אני מרגישה כאילו ה"לא" פשוט לא יכול לצאת ממנה, חלק מכבוד הדדי הוא גם לדעת להגיד לא ולא ליצור ציפייה, כמה וכמה פעמים דיברנו והסברתי לה שזה שאני מציעה לה להפגש ולבלות זה לא מחייב וזכותה לסרב אבל הערבובים השקרנויות הקביעות והביטולים הופכים את זה לבלתי נסבל.
אני מודעת לכך שרוב האנשים יכתבו לי כאן שאני לא חייבת להיות איתה בקשר ושחברות זו בחירה -אתם צודקים לכן ניתקתי קשר שהיה קשה ומלווה בבכי כי היינו מאוד קרובות . מצד אחד יש לה בעיות מאוד קשות של אמון ומצד שני אני באמת אוהבת אותה כבנאדם אך לא כחברה.
כשמעמידים אותה על הטעות שלה גם בלי לדרוש התנצלות היא מאוד תוקפנית ומאוד מאוד פוגעת , היא לעולם לא טועה והיא תמצא את הפיפס הכי קטן להאשים בו :היא תצמד לטון או לאיזו מילה שלא נראית לה ותכוון את כל האור ותשומת הלב אליו כשהנושא המרכזי - ההברזה שלה, השקרנות שלה חוסר ההתחשבות בזמן האחר יירד מהפרק.
כאשר מעמידים אותה במקום היא טוענת שהיא לא מסכימה שינזפו בה על אף שהיא עשתה את הטעות.
(לא יודעת איך אני כותבת היום בשפה גבוהה אבל אנחנו בחורות די נורמטיביות ועם סלנג יום יומי ישראלי)
אני מועדת לכך שיש לה בעיה והמון זמן אמרתי שאם אני רוצה ש א' תהיה בחיים שלי אני פשוט צריכה להבין שכזו היא.
אך פעם אחרי פעם יום אחרי יום היא הייתה מעצבנת אותי בכך שהיא הייתה "עובדת עליי" משקרת לי מסובבת אותי ומערבלת אותי וגורמת לי להרגיש מטומטמת בזה שאני משתפת פעולה ומאמינה לה.
פעם אחת היא המציאה שהיא בחו"ל כדי לא להגיע לאיזה אירוע בו בזמן שהיא הייתה בכלל בארץ.
בריב האחרון אחרי שאמרתי לה שחיכיתי לה המון זמן והיא לא טרחה אפילו לשלוח הודעה ולהגיד שהיא לא מגיעה- אלא פשוט לא הגיעה היא בחרה לנתק איתי את היחסים. היא מפוצצת מהר מאוד הכל והיא נכנסת לאיזו דמות תקיפה ומגעילה.
מיותר לציין שעשיתי המון עבורה , תמכתי ואהבתי אותה .. היא אחרי תקופת אבל לא נעימה אבל אני לא יכולה יותר לעשות הנחות שפוגעות בי בחזרה.
אמא שלי אומרת לי המון על יחסים עם אנשים כאלו שאני טובה מידי ולא חושבת על עצמי..
היא תמיד עסוקה אני תמיד אופציה ב' בשבת היא גם עובדת היא תמיד יותר מידי עמוסה כדי להפגש או לשמוע ממני.. תמיד מבריזה תמיד מתנערת ומצד שאני כשכן היינו מתראות או נפגשות היה מאוד כיף ונחמד.
אני מרגישה שיש לה בעיות קשות של אמון מול אנשים והמון בוז כלפי האינטיליגנציה שלהם בכך שהיא פשוט עושה מכולם מטומטמים עם התירוצים המפגרים שלה..
מקווה שהצלחתי איכשהו להבהיר את המצב. בשבילי זו הייתה מישהי קרובה כמו אחות.
מה אתם חושבים? מה הבעיה שלה?