אנשים נוטים לחשוב שאני טיפשה, זה פשוט מתסכל

אין לי מושג איך להתחיל... אבל אני מתנצלת מראש על החפירה.

אז קודם כל, אני בת 15 וחצי בכיתה י'.
בדרך כלל במציאות אני מאוד ביישנית, אבל כשאני מתרגלת לסביבה שבה אני נמצאת, אני נפתחת ונהיית מאוד חברותית.
כך גם קרה בכיתה שלי, כשהגעתי לתיכון חדש בלי להכיר אף אחד.
מעולם לא היה תחום מסוים שהצטיינתי בו- בין אם זה לימודים, ספורט, אופנה, מראה חיצוני מושך מאוד יוצא מן הכלל וכו'.
תמיד הייתי פשוט ממוצעת, כך שלאנשים אין ולא הייתה סיבה מיוחדת להתפעל ממני.

משום מה אנשים (בין אם זה מורים, חברות או סתם ילדים מהכיתה) נוטים לחשוב שאני טיפשה, ופייר- אני יודעת שאני לא.
זה קורה לי בין היתר (ובעיקר) עם ילדים בכיתה, שאומרים לי דברים בסגנון של: "את חכמה... בלילה", "זה אומר גם שהמוח שלך קטן", "אני לא מצפה שתקבלי מעל 90, אבל שיהיה", "הציון שלך יהיה נמוך גם ככה", "אין, את פשוט גאון, איך עלית על זה? (כמובן בנימה צינית)".
הבעיה שלי היא שאני מאוד מזלזלת בעצמי (למשל- "ואי, אני עומדת להיכשל במבחן הזה", ועוד כל מיני דברים בסגנון), אז אני מניחה שזו הסיבה לכך שאנשים ישר מסיקים שאני לא חכמה במיוחד.
העניין הוא שאני לא באמת מאמינה לאותם דברי זלזול עצמי שאני אומרת, אני אפילו לא יודעת למה אני אומרת את הדברים האלה על עצמי גם כשאני לא מאמינה בהם.
הם פשוט נפלטים לי מהפה בלי הפסקה ובלי כוונה.

לעומת זאת...
כשאני מדברת עם אנשים באינטרנט (כמובן בלי לתת פרטים אישיים), כמעט כולם אומרים שאני בחורה מאוד חכמה.
אני באמת לא מבינה למה הם אומרים את זה, הרי איך זה יכול להיות שבמציאות הרבה אנשים יורדים עליי כ"כ הרבה, ובאינטרנט המון אנשים תופסים ממני אינטליגנטית?

זה פשוט מתסכל אותי בטירוף, ברמה כזו שאני מתחילה לחשוב שבחיים לא יהיה לי חבר רק בגלל זה (כי בינינו, איזה בחור ממוצע ירצה בחורה כ"כ "סתומה"?).
אני פשוט חושבת על זה באופן כפייתי 724.
פשוט נמאס לי להיות זו שמצחיקה את כולם בשיעור, וזו שכולם תוהים "איך היא הגיעה למדעית?", ובא לי שאנשים יראו בי קצת מעבר לשם שינוי.

אז קודם כל, איך להפסיק לזלזל בעצמי בפני אנשים כל הזמן?
ודבר שני, איך להתנהג פחות כמו זו שמצחיקה את כולם ויותר כמו בן אדם הגיוני ובוגר עם שיקול דעת? כי ממה שראיתי עד עכשיו, אנשים לא מסוגלים לחשוב שיש כאלה שמסוגלים להיות שני הדברים.

תודה רבה מראש!