משרת בסיירת, במצב נפשי לא טוב, איך אני יכול לבוא למפקת שלי ולבקש ממנו לראות קבן?

אהלן,
אני ט',בן 20 והתגייסתי לפני קצת פחות משנה כלוחם באחת מהיחידות המיוחדות בצה"ל,כרגע נמצא במסלול שאמור להסתיים עוד 7 חודשים.
חשוב לי לציין שמאוד רציתי להגיע ליחידה שאני נמצא בה ועבדתי גם קשה מאוד בשביל להתקבל. זה היה אחד הדברים שהכי רציתי לפני הגיוס ומאוד שמחתי כשעברתי את הגיבוש.
בחודשיים האחרונים התעוררו אצלי הרבה מאוד קשיים שמטרידים אותי לאורך כל היום,אני פשוט לא מסוגל להפסיק לחשוב על זה כל היום.התחלתי לפחד מזה שאני אהרג בקרב, להסתכל על כל ההכשרה והשירות בתור בזבוז זמן שלא מועיל לי בכלום וחוסר היכולת לתקשר עם אף אחד מחוץ לצבא כל הזמן גומר אותי (אין לנו פלאפונים לאורך כל השבוע ולפעמים גם בשבת לא נותנים לנו). אני מרגיש שאני לא מסוגל להמשיך להיות לוחם,אני כל הזמן אבל באמת כל הזמן רק חושב על הבית,ועל איזה טוב היה אם הייתי משרת ביומיות בבסיס קרוב, מה הייתי עושה עם כל הזמן הזה שיתפנה לי ואיך אוכל לנצל אותו על מנת לשפר את העתיד שלי וללמוד דברים חדשים.
הבעיה העוד יותר גדולה היא שאני מת על המפק"צ שלי, הוא באמת בן אדם תותח והוא גם מאוד אוהב אותי ופירגן לי לאורך המסלול אין ספור פעמים. שלח אותי לכל הקורסים השווים וכל מה שביקשתי. אני פשוט לא מסוגל לגשת אליו ולדבר איתו על זה ולאכזב אותו ככה. אני לא יכול להסתכל לו בעיניים ולהגיד לו כמה שקשה לי וכמה שאני מת לעבור מכאן. בנוסף הצוות שלי אנשים מדהימים ואני מת עליהם,אבל אפילו איתם אני לא מסוגל לדבר על הקשיים כי אני לא רוצה לאכזב אף אחד מהם,אני יודע ומבין כמה שאני חשוב לצוות,לא בקטע מתנשא פשוט נשלחתי לכל כך הרבה הכשרות וקורסים שאני ממלא מלא תפקידים חשובים בתוך הצוות ואני כרילו אבזבז הקצאות אם אני עוזב..
חשבתי על לזייף פציעה ולנסות להוריד פרופיל ל64 או פחות מזה עם קצת התבכיינות לרופא, אבל הרופא לא הסכים לשלוח אותי לאורתופד בכלל וקבע לי פשוט פיזיותרפיה ונתן לי כדורים.
אני לא מסוגל להמשיך איפה שאני נמצא,אני לא מסוגל לישון עוד בשטח שבועות שלמים בלי שינה עם הקפצות כל לילה. אני לא מסוגל להמשיך בלי להתקלח שבועיים ולפעמים שלושה ברצף. ובעיקר אני לא מסוגל להמשיך לתפקד בדבר כלכך אינטנסיבי כשאין לי את הברק בעיניים יותר,אין את הרצון שדחף אותי עד כה.
מה שחשבתי לעשות זה ללכת לקבן שיעזור לי לפתור את הבעיות ויוריד אותי לגוב. אבל שוב , איך אני יכול לבוא למפקצ שלי ולבקש ממנו לראות קבן? הוא ישר יבין שאני מעוניין לעזוב או משהו כזה. אין לי האומץ לדבר איתו על דבר כזה ולאכזב אותו ככה כשהוא כל כך מעריך אותי ואני אותו..
אשמח לעצות אני באמת מרגיש אבוד. תודה