ממש מפריע לי שאני לא הראשון של הבת זוג שלי שאני נורא אוהב, איך להתמודד?

שלום לכולם!
לפני שאספר את סיפורי אבקש לא לשפוט אותי אלא לנסות להבין.
אני כבר שנה וחצי בזוגיות מדהימה אומנם בחודשים האחרונים המצב נהיה קטסטרופלי.
תקופה ארוכה שהייתי מדוכא וחברתי לא הבינה למה, לבסוף שסיפרתי לה היא נעשתה עצובה.
לא יכולתי לשאת את העובדה שאני כמעט בלי ניסיון מיני התאהבתי בה ולה היה חבר שהיא שכבה איתו לפני, אומנם תקופה קצרה אבל עדין.
אציין שהקשר שלנו היה מדהים לפני ואנחנו מאד אוהבים אבל עכשיו אני חושב מרוב אהבה ומרוב זה שהיא יקרה לי אני פשוט בוכה ימים ולילות, בעבודה, בלימודים, בכל מקום פשוט ומשתדל שאנשים לא ישימו לב. לא גדלתי בסביבה פרימיטיבית ולא חונכתי כך, אבל העובדה שהיא שכבה עם אחר לפניי פשוט נוראית. אני מרגיש שאני חייב לדעת הכל, מה היה שם, כמה הוא נגע בה, אני אשכרה מתפדח לשבת ליד זוגות אחרים שהם ראשונים אחד של השנייה ולהיות זה שדפקו את חברה שלו. עכשיו תבינו, אני לא אדם ששופט לפי דברים אלו, יש לה ככ הרבה תכונות אחרות טובות וטוב לב בשפע, אבל אני כאילו יכול למצוא את עצמי שמח ופתאום לדמיין את האקס מזיין אותה. אציין שהיא נפרדה ממנו לאחר פעמים מעטות ששכבה איתו מכיוון שפגעה לפגוע בו ולא אהבה אותו וזה אמת. כל הזמן שאלתי אותה למה למה למה שכבת איתו? והיא בכתה, עשיתי את הדבר הנורא ביותר שלא מתאים לי, הזכרתי לה את העבר, גרמתי לה להרגיש זונה למרות שכל הזמן הדגשתי שזה לא ככה, שאני מפגר, אני דפוק. היא בת 22 ואני 23 והיא היתה איתו בקשר של חצי שנה. היא שכבה בגיל 21 פעם ראשונה. וזה כל כך נורא שמי שאני אוהב אני מגיע למצבים שאני חולם שפותחים אותה בלילה וזה לא נשלט. עכשיו יכול להיות שאם הייתי עם כמה נשים לפני אולי זה פחות היה לי כל עניין הגועל הזה. כי אין ספק, היא חוותה יותר ממני. אבל אני לא כזה, למרות שאני חילוני ונדלק ואוהב בנות אני לא אבגוד ומעדיף אהבת אמת על לזיין אחרות. בכל זאת ככ קשה לי באמת, היא רוצה שנקדם את הקשר אחרי תקופה של שקט אבל המחשבות שוב צצו. אני לא מסוגל לגור איתה ביחד כרגע. לצערי אין לי כסף לפסיכולוג זה יותר מידי יקר בשבילי ואני גם לא מאמין בזה, אני מאד אשמח לשמוע מלבד האנשים שיקטלו אותי פה, דעות של אנשים שעברו מצבים דומים,שמסוגלים לעזור, שמסוגלים להבין אולי כמה חסר ביטחון אני, קרא לזה איך שאתם רוצים, שאחר דפק את חברה שלי, זה נורא בעיניי נורא, זה גרם לי להאמין שצריך לחכות לחתונה. עכשיו שוב אני לא פרימיטיבי, היא לא חפץ, בגלל זה אין לי זכות לבוא אליה בטענות, אבל המחשבות, הן פשוט לא נשלטות, זה נורא אני נאכל מבפנים. מצד שני אני פוחד לוותר להיות רווק לנסוע לטייל, לצאת עם בנות ולהפסיד את האוצר שיש לי. אני מכיר את עצמי, אני לא בטוח שזה יהיה אפשרי מבחינתי לאהוב שוב בעודי עדין אוהב מישהי. אני ממש לא יודע מה לעשות, הרגשה נוראית, היא אמרה לי תחשוב עם עצמך, ופשוט אין לי תשובה, זה נוראי, אני גמוררר. אין לי מה להוסיף פשוט הייתי חייב לפרוק.