אבודה עם עצמי, איך לצאת מזה?

כל פעם שאני מנסה להסביר את מה שעובר עלי, אני לוקחת נשימה עמוקה, כי אני יודעת שלא אדע להסביר את עצמי טוב ויודעת גם שאף אחד לא באמת יבין אותי..
שאני מסתכלת על עצמי במראה, אני רואה ילדה רגילה, יפה ושמחה, די מלאה, חייכנית ושהייתי רוצה להיות בסביבתה.. אני יודעת שכך גם אחרים רואים אותי, החברים הקרובים אלי מכירים אותי כילדה אופטימית, יצירתית, חייכנית, בעלת שמחת חיים.. אבל אף אחד לא יודע מה באמת קורה איתי מבפנים.. מבפנים אני ילדה שבורה, שלילית, מרוסקת, מיואשת.. וזה ככה כבר הרבה שנים, אפשר להגיד מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד הייתי בתסבוכות עם עצמי.
תמיד כשאני בסביבת אנשים/חברים קרובים, אני פשוט נעלמת בינהם.. לא באמת יעדיפו לדבר דווקא איתי, כי אני לא הכי חכמה מספיק, לא הכי מבינה בצחוקים מספיק ולא הכי מעניינת מספיק.. אני בנאדם שונה, אני מודעת לעצמי שאני לא כמו כולם, תמיד בהתחלה הכל טוב ויפה, אבל כשמכירים אותי, כבר לא הכי רוצים להיות בחברתי..
הקטע החברתי זה הדבר שהכי חשוב לי בחיים וכשאני רואה שפשוט לא הולך לי.. כבר לא רואה טעם בזה שאני בעולם, הרבה פעמים אני מרגישה מיותרת בעולם, שלא באמת צריכים אותי ושאני לא כזאת חשובה שיהיה לאנשים כה אכפת ממני.. המשפחה? ההורים עסוקים בעניינים שלהם ועם האחים לא בקשר הכי טוב איתם ואין לי אף קשר עם אף דוד.. והחברים? אני כבר לא יודעת מה זה חבר אמיתי, אבל אני יודעת שלא אהיה ממש חסרה להם..
ולמרות כל מה שעובר עלי, כל הקשיים, אני איכשהו מצליחה לקום על הרגלים ולהתמודד, אחרי כל הבכי וכל הכעס, אני מצליחה לאזור כוחות ולמצוא הטוב שבמצב ולראות איך מתקדמים, אני יודעת שאני בנאדם די אופטימי, אני גם משתדלת, אבל קורה הרבה שאני פשוט נשברת.. כי עברתי כל כך הרבה דברים בחיים שאני כבר מיואשת מהכל, שכל דבר רע שקורה לי, אני כבר לא מתרגשת, כי התרגלתי לסבול.. התרגלתי לראות שתמיד חייב שמשהו ישתבש והטוב שקורה, לא באמת ימשך להרבה זמן.. ושוב למרות כל מה שעובר עלי, חשוב לי לעזור לאחרים בבעיות שלהם, כי יש לי חשיבה עמוקה על החיים ואני יודעת שאיכשהו אוכל לעזור, אבל הבעיה שאני הכי מתקשה בה, זה לבטא את עצמי בקול, אני פשוט לא מצליחה, אני מגמגמת, בולעת מילים ולא ברורה.. גם בכתב לא הכי הולך לי ולא מבינה מה הטעם שאני מנסה בכלל..
החלום העיקרי שלי מגיל קטן זה להיות שחקנית, אני בספק אם בכלל זה ייתגשם עם חוסר הביטחון שלי, הביישנות שלי ובעיקר עם הדיבור..
אני יודעת שיש אנשים עם מצבים בהרבה יותר גרועים משלי, אבל בשבילי, זה סיוט שחוזר עליו שוב ושוב.. אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי, איך ממשיכה מפה?
אני לא יודעת אם תוכלו לעזור לי, אבל אני אעריך מאוד את הטרחה. :)