אני והבן זוג נפרדנו ועכשיו אני כל הזמן מוטרדת שהחלטתי לא נכון

אחרי קשר של 7 חודשים סיימתי איתו. אגלול אחורה מעט. הוא מאוד אהב אותי. ברכות ובעקביות. אבל הרגשתי שהחיים שלי נזנחו קצת, אני ילדת העיר, והוא הכפר, לא ממש רצה לעשות משהו ,חוץ לשבת יחד על הספר, גם כאשר נחנקתי ובעדינות אמרתי, עדיין הרגשתי שדבר לא משתנה. ואז פגשתי את האקס, האהבה הראשונה, זה שהציע לי נישואין, זה ש"גידל אותי", לא בחור רגיש במיוחד, ויחסית לחבר יותר קר ריגשתי, אבל סופר הטעם שלי וסופר מושך. וזה מה שאהבתי. ואז הוא, האקס, מחזר ומחר, ולא מרפה , ומזכיר לי את כל העבר העשיר שלנו יחד, ואז, אני מתחילה להתרחק מהחבר הנוכחי. הוא מזהה את זה וכל ניסיון שלו להתקרב אלי רק גורם לי להחנק ולהתרחק עוד, פתאום כל הדברים שהיו בו צצו והפריעו, קצת בעיית שתייה, קצת חוסר גמישות, שיחות על נושאים שמפריעים לי שהופכים לשדה קרב בזכותו. וכל המאמצים שלו להתקרב עולים בתוהו, ההורים החברים מהצד שלו כולם פונים על מנת להחזיר אותי אליו, ואני מקבלת רגליים קרות. הוא רציני הוא אוהב הוא כל כך טוב עבורי, ואני מפחדת שלא אדע לצאת מזה אם אמשיך.אני מדברת עם ההורים שלי, מספרת שישנה קצת בעיית שתיה, הוא אוהב לשתות וודקה, העניין שזה קורה גם לבד, בלי סיבה, בצהרי היום לפעמים, ההורים שלי מקבלים את זה קשה. אני לא יודעת אם הייתי צריכה רוח גבית שתגרום לי להפרד, אם הם מגזימים או צודקים או שאני לא קוראת נכון את התמונה בכלל. אז אני הופכת להיות קרה וקשה והקשר מסתיים. אחרי בערך חודשיים של טלטלה רגשית וסבל עבורו, כי אני לא מצליחה להבין מה אני מרגישה. וגם עבורי.באמת. אני ממשיכה בקשר עם האקס הישן, והוא בסדר, הוא מושך הוא מעניין, הוא לא הדובון אכפת לי שהתרגלתי אליו, אבל בזה הוא לא אשם. ואני כועסת גם עליו ולא מבינה מדוע, ורק משווה, כל הזמן בינו לבינו. לבסוף נרגעתי קצת, הבנתי שהאקס בסדר, הוא לא תוכנית בהתאמה אישית. אני פשוט מעורערת. עכשיו בנקודת הזמן הזאת, אני עדיין לא מצליחה למצוא שלווה, ביני לבין עצמי, כי אני חולמת המון על החבר שנפרדתי ממנו, הייתי שאננה אולי הרגשתי שאהבתו היא נצחית, והאמת שאני לא מכירה אהבה כזאת , אולי מעולם לא אהבו אותי כך, אז נלחצתי, לא הבנתי למה מישהו אוהב אותי ככה בכלל. עכשיו זה לא נותן לי מנוח. המצפון שלי לא שקט. עם האקס שאני בקשר איתו, אני לפתע מרגישה שאני פשוט ממשיכה מכוח האינרציה, ומכוח זה ש"רציתי אותו תמיד כך" אבל אני לא מחייכת כשאני חושבת עליו וליבי לא יוצא אליו.יש לי איתו עבר, ומשיכה.אבל הוא לא החבר הכי טוב שלי, כמו שהיה החבר שנפרדתי ממנו. לא ברור לי מה קורה, למה זה קורה, ומה לעשות הלאה . הכל התערער לי, חשבתי והייתי בטוחה שהאקס הישן זאת הפנטזיה, זה מה שרציתי, לא יכולתי לעמוד בפני זה. ועכשיו די ריק לי. ואני מפחדת שאני מפספסת פה משהו.