בית ספר חדש, גיל ההתבגרות, דברים שקורים לכולם אבל אף אחד לא מדבר על זה, אז לא הגיע הזמן? הנה משהו שקורה לי בחיים

היי, עברתי השנה לבית ספר חדש. ומי מאיתנו לא שופט מישהו על מראה חיצוני? גם אם לא בקול ורק בלב נכון? בכל מקרה, אני בן אדם שנראה מבחוץ מאוד רציני אני אוהבת רוק, ומוזיקה זה החיים שלי. אני חושבת שהצעד הזה לבית ספר הזה הוא הצעד הכי טוב שעשיתי בחיים שלי כי במשך כל היסודי סבלתי עם ילדים שהם קצת תת רמה אבל לא ניכנס לזה. בבית ספר שלי יש חופש ביטוי ויש המון זכויות לתלמידים וזה כבר לא כמו שהיה שהמורים חזקים עלינו. הילדים בבית ספר הזה מדהימים לגמרי כמוני. יש רמה, יש עם מי לדבר. כמובן שיש ויש אבל זה בעקרון.. מה הקאץ'? אז ככה - אני אחת שמפחדים לפנות אליה, הרבה אומרים לי שאני מפחידה או מוזרה וזה די כי אני רצינית אבל זאת אני וזה לא הולך להשתנות. אז אני נשארת לבד ומתבזבזות לי הזדמנויות של חברויות שאף פעם לא היו לי ויש לי את הבעיה הזאת של לגשת לאנשים. ועוד דבר שחשוב לי לציין הילדים כן התערבבו השנה מכמה בתי ספר אבל הם מכירים אחד את השני כל כך טוב ולכל אחד יש את החבורה שלו. ואני? אני באתי לגמרי לבד בכלל ממקום יותר רחוק משלהם ואני נוסעת יותר רחוק כי הבית ספר הזה שווה את זה. הם לא מחפשים להכיר חברים חדשים כמוני אין להם את הרצון הזה ואז הם עם החברים שלהם. וזה כל כך קשה לשבת בהפסקות ולהסתכל על כולם ביחד. צחוקים, שיחות נפש של גיל ההתבגרות. פשוט חברים טובים כאלה. זה מאוד חסר לי, חבר אחד טוב כזה שאוכל לספר לו דברים שקשה לספר להורים למשל ויותר קל לספר למישהו בגיל שלך שיכול להזדהות איתך. הכי נורא שאחרי שמכירים אותי רואים מי אני באמת, מבפנים. ואז לא רוצים לשחרר אבל זה לא מתקדם לשם. כבר חצי שנה עברה ואני מפחדת שכל התיכון יעבור ככה ואני הכי עושה מאמצים. כן דיברתי עם ילדים והכרתי ילדים אבל לא פיתחתי חברויות אישיות וחזקות. דבר נוסף, הרבה יותר קל לי להתחבר לבנים, בנות תמיד קנאיות יותר, אני מאוד בעד חברות אבל הבנים שם מדהימים וזה דבר שלא היה לי אף פעם ולהם כן. וקשה לי גם לפנות לבנים. השכבה שלי מדהימה אבל עוד דבר - אני בוגרת לגילי ויותר קל לי להתחבר לילדים גדולים יותר וכשיש העדפה לבנים ולגיל גדול יותר זה עוד יותר מסובך. איך אני אפנה אליהם בכלל? ילדה בכיתה ט' לא התעניינו להכיר אחת כמוני.. ובכלל השכבות הגדולות יותר במבנים אחרים בבית ספר וכאילו יש חוק לא כתוב שהשכבה שלנו לא מתקרבת לשם כי פשוט לא. אז גם אם אני אזום אז זה אני אצטרך ללכת לשם לבד ופשוט להתחיל שיחה. זה נשמע פשוט אבל זה מאוד קשה. ודבר אחרון אני אציין שאני בכיתה ט' ואצלנו זה כבר נחשב תיכון, אין חטיבה. וכיתות י,יא,יב הן שכבות שמאוד הייתי רוצה להתחבר אליהן לבנים בעיקר אבל לא פסלתי בנות פשוט זה יותר קל עם בנים. גם הבנות שם מדהימות, באמת. בכל מקרה, שלושת השכבות האלה הן חלק שגדל בשנות ה90 כזה עד 2002 ויש סוג של הפרדה כזאת לדעתי משנת 2000, גם השכבה שלנו די מתנדנדת בין לבין ואני רוצה מאוד להספיק להכיר אותם לפני שהם ילכו לי כי אחרי יב זהו זה. ואז יבואו ילדים חדשים, ילדים שאמנם מאותו דור אבל פחות שאני אוהבת, יותר בנות שמושפעות מהעולם שבחוץ - קיילי ג'נר, הרצון הזה לגוף מושלם, כאלה שלא מתעסקות בדברים החשובים באמת ואני כל כך רוצה את השכבות האלה, וגם את שלי. בסופו של דבר אחרי כל החפירה הזאת אני לא יודעת איך לגשת למישהו ולגרום לזה שהקשר יישמר ואני רוצה גם את השכבה שלי וגם את הגדולות יותר ובגדולות יותר אני עוד יותר לא יודעת איך לגשת ולהתחיל משהו. כי עד עכשיו פניתי לילדים בשכבה שלי אבל זה תמיד נעצר בדרך מסיבה לא ידועה ולא דיברנו יותר. מה אתם חושבים? יש הצעות? פתרונות? גם חשוב לי להגיד שאני לא בן אדם ביישן, אחרי שמכירים אותי אני הכי הזויה בעולם והכי פתוחה שיש. זה משהו שכבר לא מתקדם חצי שנה מאז תחילת השנה ולכן הייתי חייבת לפרוק כבר אז סליחה על החפירה ותודה ענקית לעונים.
ודבר באמת אחרון חשבתי על להראות לכל הבית ספר את כל מה שכתבתי עכשיו, במין טקס שאתכנן מראש עם המורה, גם בשבילי וגם כדי שתהיה מודעות לזה שזה לא מובן מאליו שיש חברים ואני בטוחה שיש עוד ילדים כמוני רק שאני באמת מתכוונת לעשות עם זה משהו וללכת עד הסוף אז אתם חושבים לגבי זה שזה כדאי? מול כל הבית ספר? ואם לעשות את זה אז אנונימי או לא? ולשאול אותם גם מה הם היו מציעים. ככה אוכל לקבל תשובות מכל השכבות.
שוב סליחה על החפירה ותודה רבה מראש.