לפני שלושה חודשים היא נפרדה ממני, עדיין מאד קשה לי, איך ממשיכים הלאה?

עברו שלושה חודשים מאז שהיא נפרדה ממני אחרי שלוש וחצי שנים, ולמרות שאני מרגיש יותר טוב ממה שהייתי בהתחלה עדיין מאד קשה לי.
אני לא מפסיק לחשוב על הרגעים היפים שהיו לנו ועל התקופות היפות שעברנו, אני כל הזמן נזכר בזה וכל רגע שאני נזכר בזה אני ניהיה עצוב כי אני אני יודע שזה נגמר.
אני מרגיש בודד יותר מהרגיל ותמיד יש לי תחושה שמשהו חסר לי.
יש לי ציפייה לקבל הודעה ממנה שנחזור וכל כך באלי שהכל יחזור ליהיות מה שהיה כי באמת היה לי ממש טוב איתה.
בכל פעם שאני לא מדבר עם אנשים וטיפה לבד בחדר אני נזכר בה וניהיה עצוב שאני לא יכול לדבר איתה עכשיו, נמאס לי כבר לדבר עם חברים על זה כי אני מרגיש מעיק וחסרה לי התחושה שמישהו תמיד שולח לי הודעה או מדבר איתי בכל זמן כמו שהיה איתה.
יש לי פחד אמיתי שאני לא אצליח להתגבר עליה.. כל כך אהבתי אותה ונתתי למענה הכל ולמרות כל זה היא נפרדה ממני וזה שובר אותי..
תמיד הסתכלתי עלינו כזוג מיוחד יותר טוב מהשאר אמרתי שבחיים לא נפרד רציתי אותה בעתיד שלי והכל פשוט התנפץ, ועכשיו רע לי ובודד לי כל כך והיא חסרה לי ברמות שבחיים לא תיארתי שמשהו יהיה חסר לי ככה.
אני כל הזמן מנסה להגיד לעצמי שהיא לא שווה את זה ושאני לא צריך להתעסק בזה ושאני אמצא מישהי טובה יותר, אבל התחושה הזאת והזכרונות שכל פעם צפים מחדש לא עוזבים אותי ולא נותנים לי לשחרר..
ניתקתי את הקשר איתה, לאחר הניתוק היא שלחה לי הודעה מה שגרם לי לפתח ציפיות ובסוף מטרת ההודעה לא הייתה שהיא רוצה לחזור, מאז לא דיברתי איתה אבל עדיין יש את הציפייה שדבר כזה יקרה שוב רק שהפעם היא תרצה שנחזור..
יש ימים שאני חולם עליה ובחלום אנחנו חוזרים ואחרי זה אני מרגיש רע כל היום..
אין לי חברים שאני מדבר איתם או נפגש איתם על בסיס קבוע כמו שהיה איתה, וזה עושה לי תחושה כאילו אין לי חברים באמת ותחושה של בדידות בכל פעם שאני לא נפגש עם אנשים או לא מדבר עם אף אחד, קשה לי כבר ליהיות לבד עם עצמי למרות שלפעמים אין ברירה, קשה לי להתמודד עם הקושי הזה לבד ונמאס לי לדבר על זה עם אנשים כי אני מרגיש שאני מעיק לפעמים.

באלי כבר שהתחושות האלה יעלמו, אני לא יודע אם שלושה חדשים זה הרבה זמן שעבר או לא אבל כל מה שאני רוצה זה שנחזור או שהתחושות האלה יפסיקו, ואני יודע שלא נחזור אבל אני כבר לא יודע איך להעביר את התחושות האלה ואת המחשבות האלה..