הכל חושך ולא רואה קצה של אור, אני מתפוצץ

אז ככה,אני כותב את זה עם דמעות,
אני עוד חודשיים בן 18 כיתה י"ב,ואני כבר תקופה ארוכה לא שמח בחיים,
יש רגעים של אושר,אבל פי 3 רגעים של עצב.
נתחיל ככה: גדלתי בבית כ-בן יחיד לפני שההורים שלי התחתנו הם היו נשואים לבני זוג אחרים אבל הם התגרשו ואז התחתנו ישלי 2 אחים חורגים שאנחנו לא בקשר,ההורים שלי ביחסים לא טובים ויש הרבה צעקות בבית וזה רק מחמיר כל פעם,וכל פעם שיש תקופה של שקט,זה השקט שלפני הסערה.
אני גם לא בקשר כ"כ טוב עם ההורים למרות שהם מאוד דואגים לי אבל הם דואגים יותר מידי
ומאוד פרימיטיבים ורק לא מזמן הבנתי שזה מאוד משפיע עליי,
לדוגמא רק בגיל 16 הם עשו לי אינטרנט,מחשב היה מגיל 15.
אבל ידעתי מזה אינטרט מגיל 13 בערך שהיתי אצל חברים.
בנוסף לכל זה המצב הכלכלי לא בשמיים כבר כמה פעמים שההורים בחובות ואני עוזר להם,עבדתי בחופש הגדול מצאתי עבודה על הפנים אבל הכסף היה יחסית טוב אז עשיתי מאמץ עד שיום אחד כבר לא עמדתי בלחץ העבודה הפיזית והבנתי שאני מסכן ת'בריאות והחיים שלי אז עזבתי,עבדתי 10 ימים ועשיתי מעל 2000 שקל,שכיום לא נשאר לי שקל מהם כדי לסגור חובות של ההורים,
ההורים אמרו שיחזירו לי שהם יסיימו את החובות,שזה מעל לחצי שנה.

עם כל זה,המצב האישי שלי לא טוב,אין לי הרבה חברים בבצפר,שזה האמת מגיל מאוד צעיר אף פעם לא היו לי הרבה חברים מקסימום 4,חברים אני מתכוון לחברי אמת שמדברים על דברים רציינים,שמבלים ביחד הרבה,ושיעמדו לצידך שצריך.
היו לי 4 חברי אמת במהלך החיים,2 עזבו את העיר וגרים במרחק של 3-4 שעות,ניתקנו קשר לגמרי,וחבר אחד,יותר נכון חבר לשעבר תקע לי סכין בגב,אני לא אפרט על המקרה אבל הייתי בשוק לגמרי וניתקתי איתו קשר לגמרי,
נשאר לי רק חבר אחד טוב.
בנוסף אני חושב שיש לי סוג של בעיה בלהכיר אנשים
בכיתה שלי ישלי רק 3 ילדים שאני מדבר איתם קבוע וגם הם לא חברי אמת רק לבצפר.
הלכתי ל2 מסגרות שונות בעיר שלי שהם בחינם שיש שם הרבה ח'ברה בגילי
וגם שם לא הצלחתי להכיר חברים!
הביטחון העצמי שלי בינוני- למרות שפעם הוא היה מתחת ל0 והתחלתי לעבוד על עצמי והשתפרתי אבל זה עדיין לא מספיק,
אני מרגיש כאילו מי שלא שותה ומעשן הוא חננה.
90% ממי שאני מכיר מעשנים+שותים והם מסתלבטים עלי שאני ילד קטן ומעפן בגלל זה,לא שאני סופר אותם.
פשוט מדכא שזה המצב היום.
מאוד הייתי רוצה לשפר את התקשורת עם אנשים אבל אני לא יודע איך
גם שאני מכיר אנשים חדשים אין לנו כ"כ על מה לדבר
ואני לא יודע איפה אני יכול להכיר חברים טובים,
אני כבר מאוד מחכה לצבא אבל אני מפחד שגם שם,כמו בעבר אני לא יצליח להתחבר לאנשים.
מאוד אשמח לעצות אני מרגיש מאוד בודד ואין לי מישהו שאני יכול לדבר איתו על זה
פסיכולוג ודברים כאלה לא באים בחשבון בגלל המצב הכלכלי.