לגור איתו להיות איתו או להפרד?

הסיפור שלי נורא ארוך אבל מתבסס על הכרות של חודשיים ולא בארץ..(בחו"ל)
אני נמצאת במקום הזה קצת יותר מחודשיים, עובדת ומפה ממשיכה לטייל
ממש שהגעתי הכרתי מישהו מקומי, גדול ממני ב7 שנים, בן 29, שהצליח לעשות עליי רושם הכי מדהים שאפשר, בהתחלה לא התלהבתי מהמראה בכלל , פשוט הסתקרנתי מהאופי וכי באופן כללי גברים בגיל הזה מאתגרים ומושכים אותי יותר אז אוטומטית רציתי להכיר אותו.
ביום האהבה ממש שהכרנו הוא שלח לי שוקולדים לבית וביקש לקנות לי כרטיס טיסה לבוא היות איתו ( הוא גר במקום אחר בערך שעה טיסה מהמקום שהכרנו בו ) בלי קשר אליו רציתי להגיע לשם אז טסתי אליו ומאז לא נפרדנו....
אחרי שבוע הוא כבר החליט שאנחנו זוג ותוך שבועיים ביחד מאוד אינטנסיביים הוא ביקש ממני להשאר לגור איתו (עם עוד שני שותפים שגרים בבית) וכמובן שהסכמתי
הרגשתי שאני מאוהבת בו , שזה רציני , שטוב לי ושככה אני יצליח להכיר אותו הכי טוב שיש.
הייתי מודעת לזה שזה מהר ואולי גם יהרוס לנו אבל לא היו לי המון אופציות כי רק הגעתי למקום ולא יכולתי ישר להשכיר דירה או כדומ'..( הוא גם נורא רצה לעזור לי להתמקם ולהסתדר שם )אז רציתי לתת לזה צ'אנס.
היו לנו ריבים כמובן בכל התקופה הזאת, וגם המון כיף, הוא הכיר לי את חברים שלו, את אמא שלו ואמר בערך לכל העולם שאנחנו חברים. בהתחלה( כל החודש הראשון ) הייתה הרבה התלהבות משני הצדדים שגם נורא הפחידה אותי כי זה הרגיש לי כמו מתכון לאכזבה..
תמיד שמשהו מרגיש טוב מדי זה גם מעלה ספקות.
והיו לי ספקות והרבה.... שהולכות ומתבהרות בימים אלה רק שאני מתקשה להחליט מה נכון לעשות.
אז עם כל הדברים הטובים שאני אוהבת בו ושגילתי עליו יש את הדברים הפחות טובים ופה מתחילה הבעיה כמובן...
ממש בשבוע הראשון שהייתי אצלו גילתי שיש לו חברים ששותים והרבה והם משפיעים עליו לרעה, הוא מודע לזה ומנסה מאז לא לשתות הרבה בכלל, רק שהחבר הזה נשאר חבר.. אחרי זה הוא רצה להכניס שותפה בחורה לבית בהנחה שזה יביא איזון שנהיה שני בנים ושני בנות. מפה התחילה הקנאה אצלי, כי ראיתי איך הוא והשותף שלו ממש בחנו כל בחורה שבאה לראות את הבית. לי בקושי היה דעה בעניין אבל ניסיתי להיות סבבה עם זה.
שהבחורה עברה היה לי קצת קשה אבל התחברנו והכל בסדר רק שהתגובה שלו כלפיי הייתה שזה נעשה בשבילי ולא הבין מה הבעיה בזה.
הוא הראה בשלב הזה המון חוסר רגישות כלפי המצב וגם בכללי, הוא התחיל להתנהג כאילו הכל נעשה בדרך שלו תמיד ושאני תמיד צריכה לזרום עם מה שקורה או עם מה שעושים( בכל דבר שהיינו עושים- לבשל/ יציאות/ לראות סרטים או כל דבר אחר) עובדה חשובה זה שלא הייתה לו מערכת יחסים בערך 5 שנים והוא בחיים לא גר עם מישהי אז לשנינו זה היה צעד גדול.
אחרי השותפה, גילתי שיש לו מלא ידידות שלא התלהבתי מזה כמובן והוא לא אהב בכלל שאני מקנאה, ותמיד מבקש ממני לא לדבר על זה בטענה שאין לי למה.
מה שעוד ראיתי זה פשוט פחות אכפתיות אם משהו מפריע לי או אם אני מתעצבנת עליו הוא לא יודע איך להגיב או לנהל על זה שיחה.
בהתחלה הוא תמיד היה כותב הודעות ארוכות ומושקעות ולאט לאט הם הפכו ההודעות להיות קצרות / או שבכלל לא היה כבר שולח.
גילתי שיש לו אבא עם בעיות שתייה שממש מכביד ומעציב אותו אבל יש לו אמא מדהימה שתמיד מקסימה כלפיי ואוהבת אותי שזה לפחות נחמד.
הוא גם גילה שלאבא שלו יש סרטן(לא מפותח למזלו גילו מוקדם) שזה גם הוסיף ללחץ עליו.
יש לו עבודה מאוד דרשנית ומלחיצה, והוא מנהל בר עם אח שלו שלא הולך טוב אז הם בשלבי מכירה..
בגדול יש לו המון דברים בחיים שהוא צריך להתמודד איתם כרגע שזה יכולה אולי להיות הסיבה אולי להתנהגות פחות אוהבת/ מתלהבת כלפיי לאחרונה.
בנוסף לכל זה השותף שלו בבית התחיל אחרי חודש בערך להתלונן כלפיי שאני לא משלמת שכירות, רק שחבר שלי הוא זה שבעל הבית ולעולם לא ביקש ממני ובכלל לא הפריע לו שאני לא משלמת( אך ורק כי התחלתי לעבוד בחצי משרה ואני בכלל חולקת איתו חדר) ברור ששילמתי על דברים אחרים כמו הוצאות על אוכל ושהיינו יוצאים ביחד, הייתי מבשלת להם/ מנקה והכל מתוך אהבה והכרת תודה כמובן.
השותף שלו התחיל ממש להתערב ביחסים שלנו כי היינו רבים הרבה והוא רצה לנסות לעזור... אחרי שראיתי שהוא ממש דוחף את האף שלו לחיים שלנו וחבר שלי לא ממש בחר צד החלטתי לצאת משם. השותף שלו ביקש סכום מוגזם לשלם וגם הדרך שבה הוא התייחס אליי הייתה משפילה, חבר שלי היה בצד שלי רק שהוא לא רצה להתערב ולריב עם השותף, הרגשתי שהדבר הנכון לעשות זה ללכת ורק אחרי שעזבתי הם דיברו ואני וחבר שלי הסכמנו על סכום שהגיוני לי לשלם והשארנו את זה מאחור.
מה שבאמת רציתי זה לבחון את היחסים שלנו בנפרד בלי קשר לשותף ומה שקרה רציתי לראות איך אנחנו מתנהגים שאנחנו לא גרים ביחד וכמובן חבר שלי לא רצה שאני יעזוב ( בכה לי וממש היה עצוב, הוא חשב שאנחנו נפרדים וממש הצטער על הכל) שזה צד שעוד לא ראיתי בו.
כבר 10 ימים בערך שאנחנו בנפרד שממש לא עשה לי טוב כי רק התרחקנו, הוא גילה שאולי יפטרו אותו ונעלם לי ל4 ימים שלא דיברנו ולא ענה לי להודעות/ שיחות ( בטענה שעובר עליו המון והוא היה צריך להרגע ואת השקט שלו) הייתי מאוד פגועה רק שהייתי חייבת לדעת איפה אנחנו עומדים (הייתי בטוחה שנפרד או שהוא נפרד ממני) אז בסוף דיברנו על הכל הוא הצטער והסביר את עצמו על הכל והמשכנו כרגיל. לי יש עדיין המון סימני שאלה וספקות עדיין שקשה לי להסביר בפניו לגבי הקשר אם הוא בכלל בשבילי.
רציתי להאמין שברגע שנהיה בנפרד פתאום נהיה יותר קרובים וגילתי שההפך הוא הנכון.

רוב התקופה שגרתי איתו גם עבדתי אז היה לנו זמן בנפרד והיה תחושה של קסם והתרגשות כמו בכל התחלה של קשר רק שעם הזמן הרגשתי שאני גם צריכה את הלבד, סתם לחשוב או כי אני עצבנית/ עייפה וכדו' אז הלבד עכשיו טוב לי אבל הוא נורא חסר לי, אני מאוד מתגעגעת אליו, ושאנחנו ביחד אני מרגישה הכי מיוחדת ומאוד כיף לי איתו.
שמתי לב שאנחנו לא ביחד אני כן גם מרגישה חסרת ביטחון שמתחיל רק לאחרונה ממש להשפיע עליי שאנחנו גם ביחד. אני כאילו לוקחת כל מה שהוא אומר בערבון מוגבל שזה אולי לא יקרה/ או לא באמת מתכוון.
לדוגמה שעזבתי הוא טען שאחרי שהוא יסדר את הדברים עם השותף שלו אני יחזור לגור שם כאילו כלום לא קרה. ועכשיו הוא אפילו לא מדבר על זה.
הוא בכלל לא שואל איך הולך לי בהוסטל (כי אני פה זמנית עד שאני אחליט מה אני רוצה לעשות פה) לא יכולתי ישר לעבור לדירה אז העדפתי לכאן. אני מאוד רוצה לחזור לאיך שהיינו רוב הזמן שגרתי איתו
והוא מצד אחד אומר כמה שאכפת לו ממני שהוא חושב עליי המון ושהוא אוהב אותי, אבל מצד שני מאז שעזבתי את הבית שלו אני פחות ופחות מאמינה לזה.
אני לא יודעת אם זה כי הציפיות שלי גבוהות מדי ממנו או שאולי אני סתם לוקחת כל דבר שהוא עושה ברצינות מדי או שהוא באמת לא באמת מרגיש אותו דבר כמוני? ואם הוא לא אז למה הוא בעצם נשאר איתי? אני לא מצליחה להבין אם הוא באמת אוהב אותי ואם זה באמת הדדי.
בבקשה תעזרו לי להבין מה אני מרגישה או אמורה להבין מהקשר הלא ברור הזה???