אני ובן הזוג שלי יוצאים כבר חצי שנה, מהרגע שהתחלנו לצאת אנחנו שותפים לכל דבר בחיים וכל הזמן ביחד, בודדים הלילות שהיינו בנפרד.. אני מרגישה מאוד בנוח איתו והוא איתי, וואני יודעת כמה הוא אוהב אותי, אני גם יודעת שיעשה הכל בשבילי, כמו שהוכיח בעבר גם בדיבורים ובעיקר במעשים.
גם אני מאוד אוהבת אותו , ועושה בשבילו המון.. אבל עדיין לפעמים אני יכולה לעשות דרמות על כלום, כי אני מרגישה שאני צריכה יחס או תחושה שהוא עדיין רוצה אותי כמו שרצה בהתחלה, והוא נענה כמובן, אבל אז אני מרכישה רע עם עצמי כשאני מזכירה לעצמי שעומד מולי בן אדם עם רגשות שיש לי השפעה חזקה עליו.
למרות כל זה לפעמים אני מוצאת את עצמי מתגעגעת לחיי הרווקות אם אפשר לקרוא לזה ככה, מתגעגעת לתשומת לב שהייתי מקבלת .. הרי באופן בלתי נמנע הוא התרגל אליי מכל הזמן שלנו ביחד ..
לפעמים אני חושבת שאולי אני לא בנויה למערכת יחסים כי קשה לי לוותר על ההתחלה הנוצצת בתמורה לשגרה ההדדית.
מצד אחד אני לא רואה את עצמי מוותרת על קשר כזה, שאנחנו רואים עתיד ביחד, ומבינים ואוהבים כל כך, מצד שני אני לא רוצה לחוות את ההרגשה של הפספוס של כל הריגושים בחוץ שהוא פחות או יותר הפסיק לנסות לספק..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025