פגשתי אותה ועכשיו זה נהיה לא פשוט. - רומנטיקן חסר תקנה

היי, מצטער מראש. זו תהיה חפירה, מאמין שתהנו בכל זאת. אשמח לעצתכם.

אז ככה. הכרתי בחורה ממש חמודה לפני כחודש דרך טינדר. היא קטנה ממני בשנתיים-שלוש.
מהפגישה הראשונה הרגשתי תחושה קצת שונה, תחושה לא רגילה.
נפגשנו בפעם הראשונה והיה ממש נחמד, לא היה חסר על מה לדבר.
כך גם בפגישה השנייה שלישית ורביעית. מדברים, מסתכלים אחד לשני בעיניים. נהנים.

מהדייט השני שמתי לב שזה נראה שהיא מעוניינת, ביישן או לא הרגשתי שצריך לפעול.
אך בכל רגע זה נראה שזה לא מתאים באותו הרגע, לא מתאים להחזיק ידיים, לא מתאים לנשק אותה. פחדתי להרתיע אותה, רציתי להיות הכי טוב.
ככה משכתי אותה עד לדייט רביעי.

היא דיי עסוקה, בלי לפרט מידי, ומספר שעות לאחר שקבענו את הדייט הרביעי היא הודיעה לי שהיא מתנצלת אבל תהיה חייבת לחזור מוקדם הביתה כי יש לה משהו חשוב לסדר. חייב להודות שאני מאמין לה, היא לא נראית אחת שמשחקת.
אז אחרי שכבר השקעתי ותכננתי תוכניות לדייט מיוחד ולא רגיל, הכל כבר נהיה לא רלוונטי. קצת קשה היה להכניס תוכניות של 3 שעות לחצי מהזמן.

הגיע היום, אספתי אותה, התרגשתי. ידעתי שהפעם אני חייב לעשות מהלך.
צחקנו קצת ויצאנו לדרך. השתדלתי לכפר על הספונטניות שבדייט, לא יודע עד כמה הצלחתי. למישהו שהוא דיי מתוכנן זו משימה לא קלה.
אז איך אומרים, הזמן עובר מהר כשנהנים. זה לא פעל לטובתי.
מבלי ששמתי לב יותר מידי, הגיע הזמן לחזור. היא מאוכזבת? הייתי צריך לעשות משהו.

החזרתי אותה לאן שביקשה, הגענו למקום. עצרנו. יושבים באוטו, מובכים, מדברים עוד קצת. לא יודע למה אבל הייתי כל כך לחוץ, היא לא הראשונה שלי.
עיניה החומות שבוהות בי לא עזרו לי להרגע. הגרון שלי היה יבש יותר מלאחר מסע כומתה בחולות הנגב. ידעתי שאני חייב לעשות משהו.
ככה בשנייה האחרונה, חושש אם זו סתם נשיקה על השפתיים או שזה רגע שיא בטלנובלה צרפתית, מנשק אותה נשיקה חצי נשיקה. מובך ושואל אותה אם היא רוצה לנסות עוד פעם. הפעם הנוספת לא הייתה טובה יותר. כעסתי על עצמי, הרגשתי שהיא חיכתה לזה ואיכזבתי. היא התקרבה אלי, ניסיתי לחבק אותה עד כדי כמה שהיה אפשר. ישובים ברכב, זה לא היה שיא הנוחות.
לבסוף אמרנו שהיה טוב, היא יצאה ונסעתי הביתה.


ניסיתי להתקשר אליה למחרת בצהריים, סתם לשאול מה קורה. לא הייתה תשובה.
חיכיתי שתחזור, עבר יום ועוד לא חזרה.

עם כל כאב הראש שיש לי בלימודים, עם מיליון ואחד דברים, אני לא מצליח להפסיק לחשוב על אותו רגע מטופש.


מה עושים, מתקשרים לא מתקשרים? רושמים לא רושמים?