לא יודע איך להתמודד עם זה, היא פשוט חיסלה אותי

שלום לכולכם, רציתי לשתף אותכם בזוגיות שעברתי, למדתי המון מהמערכת יחסים הזאת גם לטוב ולרע, היא אתגרה אותי בהמון מובנים ואתם תבינו למה אני כותב את זה..

לפני שנתיים פגשתי בחורה קווקזית, החיבור ביננו היה מושלם (כמו בכל התחלה כשיש את החיבור ההתחלתי קל לראות את העולם מזווית עין "מושלמת"), אבל עם הזמן התחילו לבוא הבעיות, כל פעם כשהייתי מבקר אצלה בבית אמא שלה לא היתה מתייחסת אלי, לא אומרת לי שלום, לא שואלת לשלומי.. אפילו ברחוב כשהייתי נתקל בה היא היתה רואה אותי ומסובבת מבט ישר וכל פעם כשהייתי מזהה את זה הייתי נמנע גם בעצמי להגיד "שלום" כי גם ככה אקבל סינון.
לפי מה שהבנתי מהחברה זה שהאמא לא רוצה לקבל אותי בגלל שאני לא משוייך לעדה הקווקזית (הכי מצחיק שאני יוצא מברית המועצות והשפה המשותפת שלנו היא רוסית שאני שולט בה היטב).

אך בסדר, לא נורא אמרתי לה... עם הזמן אמא שלך תראה שהכל ביננו מושלם והיא תלמד לקבל אותי, אמא שלך תראה שאת מאושרת איתי ושטוב לנו ביחד וזאת המטרה של כל הורה בעצם שהילד שלהם יהיה מאושר.. זה מה שאמרתי לה, והעלמתי עין על המקרה.

אני סטודנט להנדסת תוכנה וגר לבד במעונות המכללה, עובד, עצמאי לגמרי, תמיד הייתי מקדיש לה זמן בכל דבר, בחיים לא אמרתי לה "לא" גם כשהמצב הכלכלי שלי לא בא לטובתי, תמיד הייתי נותן את הדברים האחרונים שנותרו לי כי האמנתי בקשר הזה, עוד ממתחילת הקשר סיכמנו שבמערכת יחסים הזאת לא יהיה אגו ביינו, שנהיה כנים אחד עם השנייה, שבמקרה של כל בעיה או תקלה לא נשבור את הקשר במכה אחת (כי זה מה שהכי קל לעשות בעצם) סיכמנו שתמיד נמצא את הפתרון לכל בעיה וזה זה שיחזק אותנו לעתיד...

היא הסכימה לכל זה, הכל היה נראה פורח, למדתי להשלים עם חוסר קבלתי בביתה ועצמתי עיניים..
כשהיה לה יום הולדת קניתי לנו חופשה זוגית לים המלח, וכשהיינו בבית מלון היא דיברה עם אמא שלה בפלא ואמא שלה אמרה לה "חבל בכלל שנסעת, היית יכולה לחגוג גם בבית"
הייתי בשוק, אבל לא הראתי את זה ולא דברתי על זה...לכל מקום בין זה עם מסעדה או בין אם זה לא יודע מה, תמיד הייתי קונה לה ולא אומר מילה, עד שיום אחד היא ביקשה ממני כסף לצבוע את השיער ולא היה לי כסף אז אמרתי לה "המצב שלי על הפנים כסטונדט אני במינוס, נראה איך אהיה חודש הבא"
ואז היא באה אלי ביציאה "אף פעם אין לך בשבילי!!!!" הייתי בשוק, בלעתי את הלשון...
הבאתי את כל מה שהיה לי וזאת התשובה שקיבלתי...
שאלתי אותה איך היא בכלל מסוגלת להגיד לי דבר כזה אחרי כל מה שהבאתי לה, אז היא אמרה לי "למה אתה סופר את כל מה שהבאת לי? זאת לא התנהגות גברית" אז הגבתי לה "כי אמרת לי כרגע שאף פעם לא היה לי בשבילך אז הינה בואי תראי לי מתי סירבתי לך כשהיה לי כסף"

אני אף פעם לא ביקשתי החזר מאף אחד על שום דבר שעשיתי/הבאתי או כל דבר אחר... אבל ראבק איפה לפחות ההבנה הבסיסית?? גם "תודה" אני לא צריך לשמוע,ביקשתי רק שתהיה הבנה!!!!

(*אגב בחופשה בים המלח ביום הולדת שלה הצעתי לה נישאים והיינו מאורסים)

כשהיא היתה בקורס איפור 3 חודשים, היא היתה פורקת לי את הקשיים שהיא עוברת ביום יום שלה, והגיוני לגמרי שאני כשהארוס שלה הייתי מקשיב לה כל יום ועוזר לה להתמודד עם כל בעיה, תמכתי בה המון, תמיד הזכרתי לה שאני פה לצידה 24/7 שהיא יכולה להתקשר אלי אפילו ב3 בבוקר ולדבר איתי על הכל...

את הקשיים שלי אני לא הראתי לה, בחופשת סמסטר עבדתי כל החופש ואת כל הכסף הבאתי לה כדי שתטוס לאבא שלה בקווקז, הייתי נוסע למקום העבודה בלילות עם אופניים חשמליות למראת הדרכים המסוכנות (השוליים בכביש מהיר) שכל שנייה עברה מולי משאית וצפרה, כשהחיים שלי היו על חבל דק....
ראיתי ביננו עתיד, ראיתי את הקשים האלו כמשהו זמני, האמנתי בקשר....

אבל כלום...

אמא שלה היתה לוחצת עלייה יום יום לעזוב אותי, ואת כל העצבים שלה מהבית היא היתה פורקת אותם עלי בין אם זה "לאיים" שתפרד ממני, או בין אם זה שאין לה היום כח לדבר איתי...

הסתרתי את זה מההורים שלי ואיך שהוא אחותי הקטנה (בת 14) חיטטת לי בפלא וראתה את הנושא הזה וישר רצה לספר להורים, ההורים שלי כששמעו על זה גם היו נגד הקשר הזה ולחצו עלי ממש חזק לסיים את הקשר הזה, אמרו שאם אחליט להתחתן איתה אז אני עלול לאבד אותם והם בחיים יותר לא יחשיבו אותי כהבן שלהם שאם אני רוצה להיות איתה אז אני חייב לוותר על עליהם (על ההורים שלי).

כששמעתי ששמים אותי בבחירה ישר אמרתי שאני מעדיף לבחור בה ושעלו הם החיים שלי והם צריכים להתמודד עם הבחירות שלי, ואם לא יקבלו אותי אז אני מצטער, הקשר ינותק... (אני גם ככה עצמאי כך שלא ראיתי בזה כאיום).

באמונה שלמה האמנתי בקשר הזה, אמרתי לעצמי שיום יבוא ונצחק על כל הקשיים שעברנו, אך בסופו של דבר היא מצאה סיבה להפסיק פשוט לדבר איתי... סיבה ממש טפשית, טענה שסכסכתי אותה עם חברים שלה, שסיפרתי להם כמה "חרא" אני אוכל ממנה וזה בכלל לא כך, אף פעם לא התלוננתי על הקשר הזה בפני אנשים אחרים, ניסיתי תמיד למצוא פתרונות להמשיך את הקשר הזה...

הקשר ביננו נותק ואחרי שבועיים אני מגלה שהיא עם מישהו אחר כבר...

אני שואל את עצמי איך?
איך אפשר למחוק הכל תוך שנייה?
לא לראות את ההקרבות וההתאמצות שעשיתי למען הקשר הזה?
איך אפשר להיות כל כך קר רוח?

והכי עצוב שלמראת הכל קשה לי מאוד להתמודד עם זה, הרבה אנשים אומרים לי
"אתה בחור יפה, גבוה, חכם, מה חסר לך???? למה דווקא היא?? המון נשים ירצו להכיר אותך, אתה רוצה להרוס לעצמך את כל החיים איתה? לא ראית מספיק נקודות אדומות בקשר ההרסני הזה?"

קיבלתי ביקורות מהחברים הכי טובים שלי והסכמתי בתוך תוכי, ידעתי כל הזמן את האמת
אבל לא תמיד כשיודעים את האמת מצליחים להתמודד איתה ולשנות נתיב, הלב הוא איבר רגיש עם המון חולשה, וכבני אדם זאת אחת החולשות שלנו...


אני מרגיש שבור, אין לי כבר חשק לכלום, אני מכריח בכל הכח שיש לי ללמוד, לעסוק בספורט, ולנסות לשכוח...
אני מרגיש שני מכריח את עצמי לעשות הכל, שבא לי להיות חצי שנה במקום מרוחק, לנקות את הראש....
היא אפילו לא מודעת למעשים שלה....

תודה לכל מי שקרא עד הסוף, אשמח לשמוע תגובות ודעות... :)