האם במקום אחר החברה תהיה שונה כמו שאני רוצה?

אז היי, תודה שאתם קוראים את זה, אגש ישר לעניין.
אני בת 17, לומדת בבית ספר דתי שיש בו רק בנות, אני בכיתה י"א ועוד חודש הלימודים מסתיימים, אחריהם כיתה י"ב ואז, אני מתכננת להתגייס. חשוב לי לציין שאולי עוד 2-3 ילדות מהשכבה שלי מתכננות להתגייס גם כן ורוב הסיכויים שהן ילכו במסלול הדתי, מה שאני לא אבחר בו. אני אתאיסטית, לא מאמינה בדת בכלל ולא מקיימת כמעט שום דבר שקשור לדת (לא מבחינת שבת, לבוש, חגים) אני מאוד סובלת בבית הספר שבו אני נמצאת, המסגרת לא מתאימה לי ורחוקה שנות אור ממה שאני באמת חושבת, רוב האנשים שם הומופובים, שוביניסטים, מעודדים נישואים בגיל מוקדם (אין לי בעיה עם זה, פשוט זה לא מה שאני רוצה) לעבור בית ספר זו כבר לא אופציה, כי שנה הבאה אני מסיימת.
עכשיו, לא הייתה לי התנסות עם בנים מאחר ולא נחשפתי כל כך לצד הזה, כל הזמן הייתי מקובעת בתוך הבית ספר והגבולות שלו וגם שהייתה לי הזדמנות זה היה עם בנים שהיו מאמינים ולא דומים לי בכלל בשום בחינה ולעשות עם זה משהו הרגיש לשקר לעצמי. בכלליות, ההומור, דרך המחשבה, *האופי שלי* שונה מכל מי שאי פעם פגשתי בחברה הדתית-מסורתית שהייתי איתם עד היום וגם אם כן היה דימיון, המכשול הגדול באמת היה עצם האמונה והדת.
השאלה העיקרית שלי היא, אחד, האם במסגרת כמו בצבא, אני אוכל להיחשף לאנשים שיהיו שונים ממה שתיארתי? האם באמת אפשר להיקשר שם ולהכיר חברים טובים? לצאת מהמסגרת שהייתי בה עד היום ולהרגיש יותר... חופשיה? אם מישהו עבר תהליך דומה אשמח לשמוע.
שנית, הגיוני שאני אכיר מישהו בצבא? כמו שאמרתי, בגלל שלא נחשפתי הרבה לצד השני לא קרה יותר מדי, האם בצבא זה אחר? הכל יותר פתוח?
שאלה שלישית, לאחרונה אני גם מפקפקת במיניות שלי, אני מגדירה את עצמי ביסקסואלית בראש, כמובן שבבית ספר של בנות הכל נפסל, כי כולן (או לפחות רובן) מאמינות וכמו שאמרתי, ניגודים של אופי מבחינתי. האם בצבא יהיה יותר... פתיחות לזה? האם אני אוכל לחוות משהו עם בת? אני שומעת על הרבה בנות בביתי ספר חילוניים לדוגמא שיוצאות מהארון ומתנסות ואני לא יודעת אם זה ספציפית שם או שאני גם אתקל בדבר כזה?
אשמח אם תוכלו לענות לי על לפחות כמה מהשאלות ותודה שקראתם את החפירה הזו (: