האם יש דרך שבה אוכל להיראות חכמה יותר בפני אנשים?

יכול להיות מצב שאדם נהיה מפגר באמצע החיים?
הייתי ממש נורמאלית. בחטיבה הצטיינתי ובתיכון למדתי כמו כל תלמיד ממוצע. הציונים שלי היו יחסית טובים. הם בין 80 ל-90, הממוצע ללא בונוסים 83 ועם בונוסים 95.

פחות או יותר, בכל מקצוע שאותו למדנו הצלחתי למצוא חיבור כלשהו והצלחתי ללמוד אותו. לא הייתה בעיה כלשהי, הייתי תלמידה טובה, משקיענית ומאורגנת.

בתיכון נהייתה לי תחושה שאני לא הכי חכמה. כך הרגשתי בהשוואה לשאר התלמידים בכיתה שלי, ולא בגלל האופן שבו למדתי, אלא בגלל הצורה שבה הם התנהגו לעומתי. נהייתה לי תחושה שהם יותר נבונים וחכמים ממני, אבל אמרתי לעצמי, ניחא, העיקר שאני לומדת כמו כולם, חיה את החיים שלי כרגיל. לא נורא.

התחלתי שירות ואני לקראת סוף השנה השנייה, וכמעט כל יום אנשים עוברים על ידי ולוחשים לעצמם 'סתומה', 'היא סתומה'. אנשים שאני בקושי מכירה או שכלל לא. גם האלו שאני עובדת איתם ציינו את זה, אבל מאז שגילו את הדבר הזה, התרגלו אליי.

בנוסף לזה, יש לי איזושהי בעיה עם האופי שגדלתי איתו. יש לי הפרעת אישיות לא ספיציפית. פעם חשבו שיש לי אישיות גבולית, עכשיו כבר ההפרעה לא ספיציפית.
יש שאומרים עלי שאני מוזרה ויש שקוראים לי סתומה מתוך מחשבה שמעולם לא שמעתי את זה.

הפסיכיאטרית אמרה שיש לי הפרעת אישיות כי אני מאוד ביישנית וזו הבעיה שהיא רואה. היא גם כתבה שיש לי תכנים כפייתיים בחשיבה. לא בטוחה עד כמה זה נכון.

במקום מסויים אני בהתלבטות בהאם זה נובע בשל הפרעת אישיות או שאני באמת 'סתומה', או שאולי גם וגם? והאם ניתן לפתור את זה, ואם כן אז איך?

אני כן שמה לב שיש לי נטייה להיות מעופפת ו'לשכוח' לרגע דברים פה ושם. זה קרה לי גם כשהיינו לומדים חשבון או אלגברה והייתי הופכת משורה לשורה פלוס למינוס, וכן הלאה, והמורה תמיד אמרה לי:"את החומר עצמו את יודעת, אבל צריך להתרכז, לשים לב".
רק מה שחבל לי עכשיו, שהפיספוס הזה, שבלימודים נראה כדבר מאוד שולי, מאוד מפריע לי בעבודה כי פה בילבול ופה עוד אחד, זה יוצר הרבה 'בלאגן' וצורך בטירחה רבה כדי לסדר את זה.

אז האם אדם יכול לההיפך ל'מטומטם'? האם ניתן להסוות את זה, ולהיפך להיראות חכם ואינטיליגנטי? האם יש תקווה וזה באמת קושי של התקופה הזו, ועדיין אוכל למצוא את מקומי ולהסתדר?