מה תגידו על ילדה יפיפיה כל כך, אבל שמרסקים לה את הביטחון בלי סוף, אפילו ביום המאושר בחייה?

היי, אני כותבת את זה עם דמעות בעיניים ובאמת לא יןדעת מה לעשות. אני כבר אומרת שזה יהיה ארוך אז תודה רבה לכל מי שקורא. אני ילדה יפה מאוד, מגיל צעיר מאוד (4) אומרים לי שאני מהממת, שאני דומה לנסיכה, שיש לי יופי פרסי מדהים, שהשפתיים והאף שלי מסורטטים, בכל מקום שאני הולכת העיינים ננעצים בי, אבל יש בעיה שמפריעה לי כל הילדות שלי. וזה המשקל שלי.
בואו נגיד שבשנה האחרונה אני בשיא היופי שלי, הפנים שלי השתנו לפנים של אישה, והמשפחה והדודים לרוב מחמיאים מאוד. מגיל צעיר, המשקל שלי הפריע לי נורא. כל לילה מכיתה ג' אני מדמיינת שאני ילדה רזונת, ושמחמיאים לי. אבל בגדול לא עשיתי עם זה משהו. חשוב לציין שאני ילדה בריאה, מקפידה לאכול בריא ומפחיתה מאוד בגאנק פוד. בתחילת השנה, איבדתי את כל הביטחון העצמי שלי. הסתכלתי על סלבס בנות 20 באינסטגרם וקינאתי בהן בטירוף, התביישתי, לא יצאתי מהבית. 10 חודשים הייתי במשטר דיאטה מטורף, 10 חודשים שלא נגעתי בפיצות, פסטות, כל סוגי השוקולדים (אפילו מריר), גלידות, לחם לבן, וכל אלה. לא נגעתי. ירדתי 5 קילו. המשכתי עוד כמה חודשים המשקל נתקע. לא הבנתי שזה גנטיקה ואצתרך להתמודד. בתקופה הזו לא היה אפילו כרס פיצית, הרגליים היו מעולות, וכל השאר גם. מאחרי הבת מצווה, אני אוכלת את עצמי. בורחת מכל אירוע/יומולדת שיש שם אוכל, לא מוכנה להצתלם, יושבת בשקט בכיתה ולא מדברת. ובחודשים האחרונים, שסוף סוף איכשהו הבנתי שאני שווה משהו, ישר מורידים אותי למעטה. למה גברים חושבים שמותר להם להגיד מה שהם רוצים?? אני ילדה בריאה ולא שמנמנה, טיפה מלאונת. ילדה יפה מאוד, אבל חסרת ביטחון. חברות שלי מחמיאות לי בלי סוף, אבל יורדות לפעמים על המשקל שלי. אני שוקלת 3 קילו מעל הגובה שלי. היום היה לי יום הולדת ואני באילת, חגגו לי בהפתעה בחדר אוכל עם עוגה.. הייתי מאושרת. הלכתי לקניון, קנו לי פנדורה, עגילים, חזרתי מאושרת. ירדתי למעטה לקחת פיצה אחת (כל לילה יש פיצה) וחיכיתי בתור. שני ילדים בכיתה ח היו מאחורי, ואמא שלי ישבה קרוב אליי והסתכלה עליי. "איזה דובה אחי" וחבר שלו "כולן בכיתה ח דובות" . באילת הרשתי לעצמי לאכול ועליתי קילו. אבל אני לא שמנה. ששמעתי את זה ירד לי התאבון, רציתי להקיא את הנשמה שלי, עמדתי לבכות ואיכשהו החזקתי את עצמי. וזה היה ביומולשת שלי, בחופשה שלי. לפני חודש עברתי ברחוב וכמה ילדים בני 11 עברו לידי כשאכלתי קליק, ואחד אמר לחבר שלו "קלוט תתחת השמן הזה" וצעק "יא דבההה". ברחתי הביתה. בכיתי. אני רק לא מבינה למה אנשים יכולים להיות כל כך רעים. ביום הולדת שלי השיא קרה. ביום הולדת. קרו מקרים לפני כמה שנים שגם הבני דודים היו יורדים על המשקל, והיו מקרים שממש פחדתי להגיע לשם, שלא יעירו לי על זה, שאני לא יבכה שוב. אמא שלי ואבא שלי תמיד אומרים לי " שמים אותך בין 100 בנות, את הכי יפה שם"
"יש לך יופי טבעי ומושלם, את מסורטטת, אלוהים נגע בך" והיא לא היחידה שאומרת לי דברים כאלה.
השאלה שלי היא למה אנשים יכולים להיות כל כך רעים, לרסק לילדה תמימה את כל הביטחון שבקושי השיגה, למה ילדין בני 14 חושבים שהם יכולים לעבור לידי ולהגיד לי מה שהם רוצים?? למה?? למה אני צריכה לבכות ביום הכי שמח שלי, על זה שמבקרים אותי?? נמאס לי. באמת שנמאס לי. בזמן שכל בנות גילי הולכות לאכול פיצה, לבלות בקניון, אני בבית. מתביישת. מפחדת. שרק לא יעירו לי שוב.