היי, אני בת 19, אובחנתי כסובלת מהפרעת חרדה כללית ( דואגת מכל דבר, מתרגשת מכל דבר, בוכה מכל דבר, אני אתן דוגמא, משהו נופל לי על הרצפה ואני יכולה ישר להתחיל לבכות מזה), בנוסף אני סובלת מדיכאון(אני חיה כל יום בכאב נפשי, אף אחד לא יודע כמה אני סובלת מבפנים, אני מרגישה כמו "חתכים" בלב ממש מבחינה נפשית)
אני פוגעת בעצמי כבר מס' שנים , (אל תדאגו, הגורמים הרלוונטיים מודעים לזה. אני מטופלת. ), ופשוט רציתי לפרוק. קשה לי. אני שורדת. אבל אני לא יכולה להחזיק הכל בפנים. נגיד לפני כמה ימים לא הצלחתי להירדם מזכרונות שרודפים אותי ( קורה לעיתים קרובות, העצב לא חדש לי) וזה הגיע למצב שפשוט חיפשתי מי עדיין ער, לא משנה מי, העיקר מישהו לפרוק מולו. בסוף מצאתי וזה כל כך עזר לי. התחלתי לספר לה הכל ופרצתי בדמעות מולה אבלל אחר כך הרגשתי הקלה. אבל אני לא יכולה להתחיל עכשיו לבכות לאנשים כל יום. מצד שני אני גם לא יכולה לשמור הכל בלב (בעצם אני עושה את זה כבר 19 שנה ואני שורדת לצערי.....). גם החתכים לא חדשים לי. גם הסבל והדמעות לא חדשים לי. זה היה ככה אז אני בספק אם מתישהו זה יהיה אחרת. כנראה שאני אמשיך להיות במצב הזה.. ואני שואלת עד מתי. למה מגיע לי כל הסבל הזה מה עשיתי . יום הולדת ואני בכלל לא רוצה לחגוג. למה לי לחגוג את העובדה שאני בחיים? יאללה עוד שנה פחות שנה..... אבל מה, ככה לסבול כל יום? עד מתי אפשר ככה?
ככה להישבר ולהתפרק כל יום מחדש? למה אין לי את הזכות לשים לזה סוף?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025