אני רוצה להצליח אבל לא מצליח

אהלן, אז רציתי לפרוק כמה מחשבות שיושבות לי הרבה הרבה בראש ובנוסף לקבל מכם כל מיני עצות כדי לשפר את זה. אני בן 17, חודש הבא ביולי אעשה 18 ואתחיל בספטמבר הקרוב י״ב בפנימייה. אני לומד בבית ספר חקלאי, פרדס חנה כרכור.
קודם כל אני רוצה לציין שאני איש מאוד ספורטיבי, שהתחביבים שלו הם בין ספורט למחשבים (כתיבה, גיימינג) אנשים סביבי אומרים לי שאני צריך להיות מדריך כושר או להיות בחיל התקשוב בצבא ולצמוח מזה (כי זו המגמה שאני לומד בבית ספר). אבל אני לא מרגיש את זה בתוכי, אלא משהו אחר. הכל מתחיל בגיל 13, כשהתחלתי לראות טנלובלות ובאחת מהן דמיינתי את עצמי כמהנדס עשיר כמו אחת הדמויות שעד היום תקועות לי בראש (דוד ספדה, כוחו של גורל). למשך תקופה חלמתי על ללמוד ולהיות מצליח בעתיד כמוהו. ואז התחלתי לראות פסטיבלים ושוב חלמתי, רק הפעם בגדול יותר וזה להיות שחקן ולהופיע בפסטיבלים. מפה החלום רק בוער וגודל כשאני מתחיל לראות סרטים גדולים (סרטי אירון מן, באטמן של כריסטופר נולאן, סופרמן וסדרת הטלוויזיה סמולוויל ועוד) והחלום רק גדל עם מטרה להיות שחקן קולנוע בינלאומי בהוליווד. במהלך כל שנת הגיל 15 שלי לא למדתי כלל, פרשתי במילים פשוטות ובמהלך כל השנה החשק לחלום בער יותר ויותר ואפילו ניסיתי לממש אותן בדרכים מאוד קיצוניות, שלבסוף נכשלו. הגעתי לפנימייה שעד היום אני נמצא בה, בגיל 16, שם התחלתי כיתה י. וכיום אני סוגר שנתיים ומתחיל בקרוב שנה שלישית ואחרונה. אני יכול לומר שבמהלך כל השנתיים הללו התפתחתי מאוד, פיזית ונפשית, והבנתי הרבה דברים שפה בעצם מתחילות הצרות. בשנה הראשונה שלי התגברתי על הפחד מלעמוד מול קהל, הופעתי מול 150 איש בהצגה כאחת הדמויות, עם טקסט והכל. אהבתי את זה מאוד. הופעתי גם מול הפנימייה כגיטריסט עם זמרת, וגם שיחקתי בכמה משחקי כדורגל מול קהל כשחקן הגנה. כשעשיתי את יומולדת ה-17 שלי, בעצם התחלתי שנה שנייה בפנימייה ועליתי לכיתה י״א והיה לי צו ראשון. כאן החלום שוב השתנה ובעצם היה לי החשק להיות חייל ולשרת במקום גדול, סודי כמו דובדבן, אחת היחידות המובחרות של צהל. קיבלתי פרופיל טוב, 82, אבל שאר הנתונים נמוכים: קבא 46 ודפר 30. למשך כמה חודשים החשק גדל ושלחתי אפילו מכתב לצהל על כמה שאני רוצה לשרת כחייל ביחידה מובחרת. לא קיבלתי מהם תשובה, ובעצם החשק לאט לאט ירד. באותו זמן פרשתי מהחוג תיאטרון בפנימייה, והמורה אמר לי שהייתי טוב ושאסור לי לוותר. חודשיים לפני המופע חזרתי ושיננתי את כל מה שהייתי צריך, ובסוף הייתה לי הופעה מול מעל 200 איש כדמות מאוד בכירה. ואז שוב החלום להיות שחקן גדול בער בי. אני רואה את גל גדות מפציצה את הוליווד גורם לי להאמין שאם היא עשתה את זה, אז גם אני יכול. בימים האחרונים זה רודף אותי יותר ויותר, מאשר בעבר, אני חולם על לעמוד בטקסים בהוליווד כזוכה/כמועמד. דברים גדולים שאני מאוד מאוד מאוד רוצה להגיע אליהם. אני רוצה להצליח בתחום הזה ולהיות סמל לתקווה כמו גל גדות שלמרות שהיא ישראלית ששירתה בצהל עם עבר ארוך, אז גם אני יכול. והחשש מתחיל פה. מי ירצה אותי אם לא למדתי בבית ספר למשחק? בצבא כנראה יקחו אותי לקרבי ולא לתיאטרון ואז החלום הזה שוב ידעך ואני פשוט לא רוצה. אני רוצה להצליח בגדול, אבל אני מפחד שלא אצליח, שהעתיד יהרוס לי. אני לא אוהב לימודים, אני מסוג התלמידים הטובים שיושבים בשקט ולא עושה בעיות (אולי פעם, פעמיים למחנכת שלי) אבל גם לא הכי מבין את מה שמלמדים. בלי ביטחון לעשות לבד שיעורים כי הוא מפחד לטעות, והיום היה לי מגן בלשון ולא הספקתי להגיע. בבגרות במתמטיקה נכשלתי. אני לא המחונן ביותר, ואני שואל את עצמי את השאלה הגדול ביותר:אחרי כל החלומות שעברתי עם אחד שנשאר בי חזק למרות שהוא עבר וחזר חזק יותר, ולמרות שאני לא טוב בבית ספר, ולמרות שאני לא יודע מה העתיד טומן לי, ולמרות שהפחד הגדול ביותר שלי הוא להיות עוד אדם ממוצע, האם אני יכול להגשים את החלום הזה ולהיות שחקן קולנוע בהוליווד כמו גל גדות, ובעצם להיות סמל לתקווה והצלחה גם כאחד שהגיע ממקום קטן?בבקשה אל תאמרו לי שאני מבולבל, בבקשה אל תאמרו לי שאני עוד צעיר ואני עדיין לא יודע מה אני רוצה, בבקשה אל תגידו לי שאני כנראה חולם לשווא דברים שעוברים לי כי אני ממש רוצה את זה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, אפשר עזרה? אפשר שמישהו יעזור לי קצת עם עצמי? אפשר מזל כדי להצליח בתיאטרון ולהיות שחקן גדול? כי באמת, כל שאני יודע זה סך הכל שאני רוצה ממש להצליח ולהגיע גבוה גבוה, רק שאני פשוט לא יודע איך. אני לא חכם במיוחד כמו מארק צוקלברג שיצר את פייסבוק, ואני לא כריסטיאן בייל שיודע לשחק את באטמן מדהים, רק ללמוד איך ואעשה זאת.