איבדתי את החברה הכי קרובה שלי לאחר ריב ענקי, אני מתגעגעת אליה, מה לעשות?

** זה עלול להישמע כמו מערכת יחסים זוגית, אנחנו לא, סה"כ חברות טובות **

זאת לא הייתה חברות של שנים, זאת הייתה חברות של 10 חודשים. התחברנו במקרה, כששנינו היינו בודדות מאוד כי אני התרחקתי מחברותיי האחרות שהיו שונות ממני, והיא (ב') התרחקה מהחברה הקודמת הכי טובה (א') כי היא הרגישה שהיא דפקה לה יותר מדי קטעים.

אני נטרתי טינה כלפי א', מפני שבא' בעבר הייתי מאוהבת בה מעל הראש!
(לא באמת, לא בתור בת זוג, בתור חברה הכי טובה). אך היא הייתה משקרת לי, מבטלת לי בשביל להיפגש עם ב'. ככה שבהתחלה בכלל שנאתי ותיעבתי את ב'.
אך א' עם הזמן הראתה את פרצופה גם לב'.

אני וב' התחברנו, כאשר לא' היה יום הולדת ותכננו לה אותו (גם אני הייתי חברה של א' אז) למרות ששנינו נתרנו כלפי א' טינה בגלל קטעים מהעבר אך עדיין, בתור חברות הכי קרובות שלה ארגנו לה את היום הולדת.

וככה אני וב' התחברנו. כשהבנו שא' פגעה בשנינו וסיפרתי לה על איך שהיא הייתה משקרת ומנצלת אותי ואחר כך הולכת להיפגש איתה והיא אפילו לא ידעה מזה.

נהיינו ישנות אחת אצל השנייה שלוש פעמים בשבוע, ונפגשות כל יום, מדברות שיחות ארוכות בטלפון, יוצאות עם בנים. התדרדרנו ביחד, היינו שותות, מעשנות, בורחות מהבית, יוצאות עם בנים גדולים...

ב' היא ילדה שאפשר לתאר אותה כילדה לא כל כך שמחה, היא עברה הרבה בחיים, היא דכאונית, ויש לה רוב הזמן אנרגיות שליליות ופרצופי תחת וכשהגעתי לחיים שלה היא אמרה לי שהבאתי לה אור, ובאמת היה לי נורא כיף בחברתה, בקטע שהייתי מספרת לאימי עליה.. אבל זה דעך, היא התחילה לקחת אותי כמובן מאליו והוציאה עליי כל הזמן את העצבים שלה, פעם ראשונה סבבה סלחתי, פעם שנייה גם סלחתי אבל גם היא כעסה עליי בגלל שכשיצאנו כל הערב התעלמתי ממנה.

המשכנו לריב והשלמנו כמה ימים אחרי אבל פתאום אני שמה לב שהיא נוטרת לי טינה. אנחנו לא מדברות בכלל- כשהיא רואה אותי היא לא מחייכת,עוקצת, והחלק הכי כואב - חזרה לחברה הקודמת שלה א'.

האגואיסטית, זאת שלא אכפת לה מאף אחד חוץ מהתחת של עצמה.
ואיתה? היא נראית ממש מאושרת וזה שורף לי כל כך...
ולא מקנאה,כי אני נורא אוהבת את ב', נקשרתי אליה, במשך 10 חודשים היינו יחד 24/7,
ויצא שהתרחקתי מכולם כי אני איתה ברוב שעות היום ועכשיו קשה לי. אני בודדה, וזה שורף לי לדעת שהיא זאת שנוטרת לי טינה, כשאני בכלל אמורה לכעוס.
אומרים שזה טוב להתפייס - כל עוד הרצון הוא הדדי.
ואני באמת ניסיתי להתפייס איתה והשלמנו אבל זה נראה ממנה שאין לה רצון לחזור לקשר הטוב שהיה לנו פעם: היינו תומכות אחת בשנייה.
היו אומרים עלי ועליה שאסור לנו להיות ביחד, שאנחנו יותר מדי ביחד, וכל מני חארטות ושמנו זין.
ואני לא יודעת מה אני אעשה בלעדיה, אני עצובה ויש לי דמעות בעניים, לפעמים זה יוצא שאני מתחנפת אבל לא מתוך אינטרס או מניע רק כי אני כל כך אוהבת אותה ורוצה שנחזור להיות כמו פעם...
היה לב' לא מזמן יום הולדת, בעוד שאני נתתי את כל כולי בשביל מסיבת ההפתעה, א' הייתה אדישה.

פעם ב' הייתה מספרת לי שהיא פשוט מתעבת את א', שהיא אדם אגואיסטי ואדיש. ועכשיו היא נראית מאושרת איתה וזה כואב לי.
ואז היא החליטה לדבר איתה על כך שהן צבועות אחת לשנייה ופתאום הן מתחברות שוב (אבל עדיין רבות כל שני וחמישי.)

אמא שלי שונאת את ב'. כמו כל אמא היא קלטה שהיא לא טובה לי, שהיא משפיעה עלי לרעה, שגם אני נהיית עצבנית וקרה כמוה והתחלתי לריב עם אמא שלי המון..
קשה לי גם מצד אחר לאכזב את אמא שלי שאני עדיין אוהבת אותה מאוד..
יש בי לפעמים איזה שמץ של תקווה שבקרוב א' תעשה את מה שהיא הכי טובה בו - להיות אגואיסטית, אדישה ומגעילה. ואז ב' תיזכר מי באמת אוהבת אותה, תהיה שם למענה באש ובמים, תאהב אותה אהבת אמת ללא טינה או מניע, ואני יודעת בכנות שיום אחד זה יקרה, אך אני יודעת שגם כשזה יקרה, ב' היא ילדה קרה עם אגו, והיא לא תבוא ותאמר לי שהיא מתגעגעת, שא' פגעה בה עוד פעם.

כל הזכרונות מקשים עליי להתגבר ולהמשיך הלאה - וב' משדרת שהיא לא מתה עלי בכלל, שהמצב הוא בכלל לא משהו, שהיא שכחה ממני ברגע. וזה כל כך קשה לי כי אהבתי כל חלק בה, גם את הרע, וגם את הטוב, היינו עושות שטויות כשכל החברות האחרות היו קוראות לנו מדורדרות.

אני כל כך מתגעגעת. מה לעשות?